|
|
|
געגוע עז
להרגשה המשכרת הזו
של מילים שנוצרות מתוכי
שקט רועם
שמזרים לאצבעותיי כוח
כוח מילתי , כוח נסיבתי
עצב דק הניבט מעינייך
מרטיב את מילותיי
ומדמם את שיריי...
עייפתי מלשאת
ישימון על כתפיי
די לי במדבר נפשי
הסי לשונך והקשיבי
חומותייך איוולת...
נחתמת אל הנקודה
הרגישה ההיא
שהיא קצת שלי
והרבה שלך...
תשוקות ליל האופל
שוזרת לעורק ערגתה
גלימת השחורים
לפיד תשוקתה
איש האופל
גח מעלטת הגיהנום
כתן מיילל מסהר האש
מיסתורין ליבו מבעבעת
עוקד גופה
מלהיט את נשמתה
דם הצפע מתמצת לבבה
עטופת נשימתו סכין להוויתה
צעיף עולמו חובק שלמות
קיומה...
תשוקת הליל לאור
הסהר האפל..
כשאני משחרר אותך
את מביטה בי
לא חרדה , רק עייפה
זהו משחק של שניים
בסוף אנו לומדים...
זהו מגע של רגע
בלי טיפה של דם
לא מדברים ורק בוערים
בטירוף מאמין...
אני לבד
מוכנה לטעות
את עצתך
לא שומעת
אני לבד
באומץ
מחליטה
ומבצעת
אני לבד
יכולה
לחיות
ולגעת...
נ.ב עבורך...
קצת לפני המחר ,ואני מצליח לדמיין אותי מתפוצץ אל מול הקירות הקרים במחשבות של דומיה
חלק ממני מנגב את הדם והזיעה וחלק אחר אוסף אותי אלי שוב , בתקווה שעד למחרת נסתדר
אני ואלוהי...
אני בלבד יודע לטעות ולא לשמוע , ושאני אישית יכול באומץ להחליט ולבצע...ואולי לעיתים
למות ,אבל גם לחיות ולזכות גם לגעת...
הרי בסופו של יום כול אדם נותר לבד עם עצמו , בין אם הוא לבד או ישן יחד...כי במקום בו
מתרחשות מחשבותיו רק הוא נמצא שם בלבד ,שם הוא יכול לשמוע את עצמו חושב ...
שם מרגיע הא כול תחושת כאב , ומסוגל לשכנע את כולו שזה לא נורא גם אם עיניו חשוכות או
מנסה בכול כוחו לראות את האור בקצה המנהרה...או לנסות ולהתנחם שלפחות הוא לא היחיד
שלו זה קרה...
כשהלב מאיץ הא חש זאת היטב בצמד רקותיו...ומייחל לעצמו להרגיע ולו במעט את הלב ,ורק
רוצה לא לחוש יותר בכאב ...לכן דואג האדם לא להיות בגפו הרי הבדידות והכאב חד הם , עטוף
תמיד בחברים או בחברת אנשים ...
שהרי בסופו של דבר את הכאב או את הדאגות אולי לעיתים הם מרככים גם אם הם לא בדיוק
מתכוונים....הרי היות האדם לבדו זה עולם ומלואו , בסופו של דבר ידאג רק לעצמו כמו שנאמר
בפסוק הנדוש..." אם אין אני לי ...אז מי בעצם....
שבת שלום...:-)))
אישה יפה ,גאה וחטובה
אסורה בנחושתיים של תקווה
העיניים לחות מבדיחות לעז כוזבות
נפש מיוסרת ,והזעקה רק גוברת
כולם רוצים רק לגעת
והכי פחות לדעת
מרקדת כלביאה מסוגרת
בין עדת טורפים מלעזת
ואף אחד ממש לא מבין
למה טלפייך שורטים בשצף קצף
כשאת לוחשת בכאב , וצמאה להבין
איך אף אחד ממש לא מבין...אישה
שרוצה רק להאמין...
איה עיניך אדוני ?
לקחת את עיניי
כבלת את ידיי
למדתי לראותך בעיניי החשוכות
בעיניי הניבטות
הסתכלתי , והפסקתי לראות
חשבתי , כי תביט במקומי
ותובלני למחוזות אחרים
איה עיניך אדוני...
שבת שלום...:-)
גופה השופע
מטריף
ומשגע
מרחפת
מלטפת
יוקדת
יונקת
ואת הכול לתוכה היא
יוצקת...
עורה כקטיפה שיערה הפרוע
פרוש כמניפה בורקת
כול כולה תאווה שוצפת
במעטפת של תשוקה רוטטת
עונג אדיר
בכול זווית ואופן...
גם במעטפת וגם
בתוכן...
וכול זה כשהיא בסך הכול
רק מתעוררת...
:-))
אין כאן חושך או אור , תמיד אהיה לכוד בין העולמות
כשהלילה יורד , הזאב שבי שולף את ציפורניו החדים
וחש היטב איך הפצעים בתוכי שוב שותתים , אין כאן
טעות או נכון ,לבן או שחור...הנפש והנשמה משקיפים
בכאב על תשוקה שבוערת ...!
בדיוק כמו הקשת שבין האור לענן , תמיד אחוש שבוי
בין עולמות נפרדים...בלי חיוך או צחוק , מבלי לנסות
לבטל את זעקות התסכול , ותמיד שואל את עצמי האם
אני ישן או סתם מככב בחלומות...ואני בסך הכול מנסה
לשוא לקום...
לפעמים צייד או סתם קורבן ,מרגיש לא פעם שבוי ואבוד
בתוך קונספציה עצמית לא ברורה...במילכוד של עולמות
מבלי תקווה שציר הזמן ישתנה באופק הנראה לעין...
תמיד התמוגג בקסם הכחול , הרי מי שרוצה ממש ...גם
יכול , תמיד התשוקה תתגבר על השכל וההיגיון...במחשבה
הרי המלאך הטוב תמיד ישמור שלא אפול אל השחור...
לעולם לא אוותר על מוסיקה שתחלחל , על ליטוף אוהב ...
ועיניים שבוערות מתחינה וגוף עקוד שממתין להצלפה הבאה
והפרדוקס שבלי העולם האפל והקסום שקרוי..." BDSM"
לא היה לי עולם וונילי טוב כול כך...
סרט השבוע..הייזל אחת מהאהובות שלי...http://dbnaked.com/models/bdsm/H/Hazel-Hypnotic/
שבת שלום ושהכול יעבור ממול...:-))))
התחלות תמיד נוצרות מיש מאין ...
הופכות איבה לצוף ואוספות אותך ללכת למקום שלא הושלם
חולפות להן בשקט במרומז או במעומעם , מדחיקות ציפיות
בלב מופנם מעלות בך מחשבות שקוסמות לך לחשוף את הסגידה
לצו השעה...
אפשר למות אבל גם לחיות מהסקרנות ומהלא נודע , אפשר לזעוק
או לקוות , אפשר לשכוח או לזכור...ימים ספוני שלכת או ימים של
של נסיקה ועונג , ימים של אושר ותקווה הם בדרך כלל עטופים ברגע
וימים של שיברון נצרבים בלהט...
והגורל שמגיח באביב ססגוני תמיד יציץ שוב ברעד הסתיו...בגימגום
אופייני של בדידות מלוקט בשיברי זיכרונת...שמותיר אווירה של
סתמיות מרוחקת...
בני אנוש יודעים שמחה ואושר ,צער ואכזבות...תמיד חולמים על
היסטוריה וזיכרונות...וממתינים עד לבוא יומם , בתקווה ואשליה
שהם עדיין בני עשרים...
מקדיש לכם קובץ סרטים בכיכובה SARAH JANE CEYLON אחת מהאהובות עלי....
http://www.flyflv.com/movies/models/6975/Sarah_Jane_Ceylon
יום טוב...:-)))))
