לפני 11 שנים. 14 באוקטובר 2013 בשעה 14:31
להניח את הראש ברוך
כשסהר כסוף מעל
להרגיש את הלב
מחסיר פעימה
מתוך מפל של תקווה
להתרגש ולהניח הכול בצד
ולדעת שיש על מי לסמוך
ללטף את האור במרחב הזמן
פשוט להתאהב...
מונולוג
נגיעות של החיים...לפני 11 שנים. 13 באוקטובר 2013 בשעה 15:17
חמישים וקצת ,החיים כול כך יפים כן גם בגיל הזה
יש רכות וגם זיפים של קשיחות , לא איני בורח מזה...
לעיתים יש סימנים נוגים וסיפטומים של עצבות
לכך משתדל לא לנבור יותר מידי לא בזה ולא מזה...
חי מרגע לרגע את היום כרומן מתמשך ...
כאילו אין קמטים בשוך סערת השנים , מחזיק רגעים שפויים
מול אנשים חולפים ...
ותמיד...באופטימיות זהירה כדרכי בקודש...
מגלף תסריט בצבעים הנמהלים בעוצמה אנושית צומחת
מדמיין מפל גועש ממרומי הצוקים המתיז בקצפו הזועם
לכול עבר...
המגולל בחובו זיכרונות דוממים מזעקת נשרים בשלל צבעים
המהדהדים מתוך העמק...
כן אוהב רכות יחד עם זיפים דוקרניים...
:-)))
לפני 11 שנים. 10 באוקטובר 2013 בשעה 14:47
האמצע הוא
הדבר הכי מהותי או בעצם הכי מישני...
זה לא חשוב
הכול זמני...
אפילו המילים
ואפילו אני...
מתגעגע , מלטף , חובק בכל הלב
רגעים יקרים מפז
מסתבר
שמילים חקוקות נשארות
רק מילים...
לפני 11 שנים. 14 בספטמבר 2013 בשעה 9:16
תשוקה המבוססת על האסור , השוקקת בעצם בכול אחד ואחת מאיתנו...
גורמת לנו לנסות ולחוש , לרצות ולהתנסות ביצר העלום והמסקרן להשלט
או אולי לשלוט , כשהעיקר הוא דימיון מפותח המבוסס על תשוקות ותאווה
שמושכת אליה את שוחריה אל תהום לא מוכרת של מתק ואובססיה...
עזה כמוות התשוקה לאסור...
כי דרכיה נפתלות אל אשליות הנפש והנשמה , יש סחף עמוק כשהניסיון צולח
אך כשכושלים הסחף נוטה לבדידות ולמרירות שמתחלפים מעת לעת בלענת החטא
שגורמת לטבח עצמי ולא רצוני...
כי בעולם ה-BDSM הפנימי שלנו יש המון המתחזים לשולטים ולפתע מתברר לרוב
שהם בכלל נשלטים...ויש כאלה שהעולם הזה זר להם בכלל והם בסך הכול רבי און
המחפשים סטוצים בלי שום קשר לקהילה ולב-BDSM בכלל...וייש כמובן את המסוכנים
שגרמו ולצערי עוד יגרמו נזק בלתי הפיך לכמה משוכנות האתר...
עולם ה-BDSM הוא עולם של נתינה מתוך בחירה והבנה ומודעות לסוג הבחירה שלך
כך שהצורך לברור את השותפים חייב בזהירות מירבית , אם לצד השני בוער מידי אז חשוב
פשוט להמשיך הלאה...
מניסיוני הרב לפעמים מפספסים , אבל חשוב לחוש ביטחון מירבי כדי להתמסר לתפקיד
שבחרת מתוך אמונה של עונג וצורך...
כי BDSM הוא משחק קצת שונה ממשחקים אחרים , הוא כואב פיזית ובעיקר נפשית
הדורש הן מהנשלט\ת והן מהשולט\ת כוח נפשי רב כדי יחד לתחום או לחרוג מגבולות
לכן בניגוד למערכות יחסים אחרות , כאן חייבים להתבסס על אמון מלא וניסיון רב...כי
הקשר כאן הוא ספציפי ויחודי מהשאר....
לכן לעיתים קשה מנשוא שנכשלים בקשר...כי אז קשה יותר לבטוח , ובטח להגשים שוב
את התשוקה שוב מול הלא נודע....
שנה טובה וגמר חתימה טובה , לכולללללם....
=======================================
לפני 11 שנים. 14 בספטמבר 2013 בשעה 0:10
על המצבות בבית הקברות כתוב תנצב"ה ,כמו חתימת אומן על הבד בסיום הציור
ומול הקבר נזכר אני באשה שתוגתה לעולם לא ניכרה בפניה ואת יגונה תמיד הסתירה
צבעים של אש שמקיפים ולוחשים שירים ישנים , הזכרונות מתמעטים...אני פשוט מתקלף
שיכבה אחר שיכבה...עד שמגיע הקץ ואני כה שלם , מביט למרומים ומהרקיע לא נותר
הרבה...הלשון מלטפת כול נגיעה עד לשיחרור מהכאב הלופת שמותיר אותי קשוב ומכונס
לא לליבי אלה לראשי ...כדי להבין שתמיד יש את יום המחר ...תודה לך אמא .
------------------------------------------------------------------
מודה אני...
מודה אני שדיברתי בך סרה ומתוודה שהתנהגתי אלייך כול כך נורא וגרמתי לך אין ספור מכאובים....
יחד עם זאת מודה לך אנוכי על ההזדמנות הנפלאה , על יחס הקירבה ועל חסד האהבה והגאווה שהענקת
לי...נכון נתתי לך בראש והקזתי לא מעט מדמך...וכן ייסרתי גופך בשוטים וניבלתי את פי בהשפלות , כן
מודה ואכן מתוודה...:-)
ויחד עם זאת , שואל אני את עצמי ובעיקר אותך ...האם היינו בכלל יחד אם הייתי באמת משתנה או טיפוס שונה ?!
חוששני שהתשובה ברורה...:-))))
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לחוות יומיים של שתיקה מצידך
להביט ולא לגעת...זה קשה
לראות , לרצות לבעור מתשוקה
כשאת כול כך רחוקה...
מתמכר לתחושה ששוברת מוסכמות
ממתין בסובלנות כי לבסוף היא משתלמת
כמהה לקרוע את בגדייך לייסרך בשוטים
לשרוט את בשרך ולבקע את גאוותך
ולהותיר אותך עירומה כביום היוולדך
ולהשאיר בך טעם לעוד...
----------------------------------------
גמר חתימה טובה ...ושהכול יעבור ממול !!!
לפני 11 שנים. 31 באוגוסט 2013 בשעה 4:16
במקלט הפנימי שלי
אין חלונות איוורור
חשוך מידי
ואין פתח למילוט...
במרחב הלא מוגן
זולגת בי דימעה
שירת האלוהים רוחפת
בניצוצות של שלהבת חיוורת
במשחקים של חושך ואור
תמיד תיווצר צורה נעלמת
הרוקמת תפאורה נפלאה
של בריאה ותוחלת...
העצבות לעולם אינה חולפת
על כרעי רגשות היא נובטת
בזיכרונות היא צורבת ובכאב
היא שם כמטוטלת...
לעיתים הבדידות חונקת
והנפש פשוט נקברת יחד
עם סודות הנשמה היא
פשוט נעלמת...
החיים כמטוטלת
בין יאוש המתייסר בשוט הנפש
לבין הלמות של תקווה ותוחלת
שתחזיר אהבה ורגש..
סרט השבוע שלי... http://www.flyflv.com/movies/10992/harsh_military_interrogation
שבת שלום ושהכול יעבור ממול....}{
לפני 11 שנים. 17 באוגוסט 2013 בשעה 5:27
גיליתי יופי בסבך ההמולה
חושב שהפעם לא טעיתי
כי בנשמה שוב פועמת התקווה
אסביר זאת בשפה פשוטה
אם חלילה תשתנה שוב המנגינה
אפרש זאת כסוג של שלווה
לאחר שלוש שנים וקצת
הרוחות השתנו רק במעט
ודם הנעורים רק גובר
גם אם ספקות כאלה ואחרים
צפים לעיתים ועולים...
בבואי אליה מידי פעם
עם מסר או הגשמת חלום
חש אני בתוך מסע שמיימי
הטבוע בים של כוכבים
שחלקן קבועים וחלקן נופלים...
בימים בהן אני מאחר או בכלל לא מגיע
משתדל אנוכי להשלים את החסר
רק כדי לחבק וללחוש כמה אני אוהב
כשאני סמוך ויודע בוודאות
ששושנת הרוחות מין הסתם
הופכת עם הזמן לרולטה...
זוהי פשוט אלגוריה של קיבוץ גלויות
של הנפש עם קדושת הטוהר בבליל
הנגוע עם אכזריות ורוע...
הרי כולנו חיינו בתוך מסכת אבות
של שורדים והמון נופלים שחשו את מגע
הקסם של רגשות נוגעים וחושים המתקהים
בסבך מחילות האהבה...
ואני שואל...אז למה , אנו כול כך כמהים לזה ?
בשביל כמה רגעי אושר...האם שווה לשלם בזמן
ארוך ויקר של יסורים..לא ?!
ואני שהייתי שם המון זמן...חושב שהחיים תמיד היו הכי
חזקים מ-ה-כ-ו-ל...!!!
שבוע טוב ושהכול יעבור ממול....:-)
לפני 11 שנים. 20 ביולי 2013 בשעה 6:06
בין המילים יכול אני לשמוע את רחש השתיקות כשאת מבקשת ממני לשמור את הסוד
אומרת את שאיני כותב יותר רק מדקלם , ובכן יקירה יש דברים שאני מעדיף להסגיר
בשתיקות ...כמו הזמן ששקע ואינו צף , רק תמונות ראי שצפים מחלומות העבר נותרו
עייף מלצעוק אך עמוס מידי בשביל לשתוק...
תמיד כשהמשחק נגמר אי אפשר יותר לזייף את התוצאה , במצבים כאלה עדיף השקט
יודע אני שאת חולמת על היום שאני אשתנה ועדיין קושבת למילים שסיפרתי ועדיין בוהה נוכח
הקסם שדבק בך ושעדיין לא התפוגג ולא הספיק להעלם...
עכשיו זה זמנך יקירה , לצאת ולגלות את העולם שמבקש ממך להתגלות...אל תחכי יותר
למילים ושאולי משהו בי ישתנה , לא ולא...!!
לעולם לא שיקרתי ולעולם לא זייפתי , תמיד היייתי אני מה שרציתי להיות... גם אם פגעתי
במזיד וגם בשוגג , אני חי את הפנטזיה עד תום גם כשלעיתים לא מעטות אני נאלץ לתמרן
בין העולמות שלי כווניל נשוי , ובעיקר כדום פעיל בשדות זרים...
כך שלנוכח הנסיבות שאני חי , לעיתים אני נאלץ לשתוק ולא בכדי...כדי שבעת הצורך אוכל
להגשים ולהצית את הדימיון כול פעם מחדש...
מקווה שבאת על סיפוקך יקירתי...שבת שלום :-)
סתם סרט בשביל הכיף...
לפני 11 שנים. 1 ביולי 2013 בשעה 16:50
מעולם לא חקרתי בנבכי נשמתך ומה באמת קורה מסביבך , עיניין של שולט תאב כאב ותו לא...
מעולם לא ביקשתי ממך דבר גם שהייתי זקוק לחום שיציף את הכאב הקר והמנוכר שגאה בי
לעיתים...אבל תמיד ידעתי גם ידעתי שאת שם מסביב לשעון עבורי ! , בוחשת בגאון רגשות צפים
ותמיד תהיתי איך קצב הדברים מתקתקים ותמיד זורמים...
תמיד ניסיתי למדוד חולשות , והבנתי לבסוף שאת באמת אשה... ולא חפץ הגורם אושר רק מפני
שאת בסך הכול אשה חושקת , כן יקירה לימדת אותי שיעור אחד או שניים...
בשקט ובצינעה ובהחלט לא בהכנעה...לימדת אותי הליכות ,ואיך בדיוק לנהל שיחות...כן שידרת לי
המון עצבות , אבל אף פעם איך בוכים...ונתת לי להבין שמעבר לפחד תמיד נמצא החופש...
תמיד אמרתי לך שיש מילים אצורות בתוכנו , כאלה שאסופות במסתור...אבל צרובות בתוכנו עמוק
שתמיד מחכות ליום המחר....
ראיתי אותך באור יום וגם בדימדומים ... ברגעים הכי סוערים וכואבים ...ובזמנים שלווים של סיפוק ואושר
והבנתי סוף , סוף שאת באמת אשה...
מוקדש לך יקירתי ...
לפני 11 שנים. 26 באפריל 2013 בשעה 14:49
רק עתה עם הזמן כשאני לגמרי לבד
כשהעול והנטל על כתפי וזה בערך כול עולמי
אני מבין שטעיתי...
נזכר בימים בהן לא הקשבתי ולא שיתפתי
ורק הסתגרתי עם עצמי ונאטמתי...בין הקירות
כשדמעות זלגו מעיני ולא הנחתי לך למחותן...
טעיתי...מצטער שוב , טעיתי..
כשלא ידעתי להעריך את נקודת מבטך ,זילזלתי
ולא הפנמתי ...שטובתי היא משאת נפשך והיא
בעצם כול חלומך...
שוב ושוב הבנתי שטעיתי...
אלפי סליחות כבר קוננתי ואין ספור קדיש כבר
הספדתי ,למרות שאני רחוק הייתי מהדת כפי
שהיה נהיר לך ולכול המשפחה...מצאתי קצת
עדנה מהדת , והבנתי דרכה איזה זכות הייתה
לי שזכיתי באמא כמוך !
נוחי על משכבך בשלום , אוהב אותך לעולם ואזכור
לעד את המורשת שניסית להנחיל...ותמיד אזכור
שטעות לעולם חוזרת...
שבוע טוב...