מעולם לא חקרתי בנבכי נשמתך ומה באמת קורה מסביבך , עיניין של שולט תאב כאב ותו לא...
מעולם לא ביקשתי ממך דבר גם שהייתי זקוק לחום שיציף את הכאב הקר והמנוכר שגאה בי
לעיתים...אבל תמיד ידעתי גם ידעתי שאת שם מסביב לשעון עבורי ! , בוחשת בגאון רגשות צפים
ותמיד תהיתי איך קצב הדברים מתקתקים ותמיד זורמים...
תמיד ניסיתי למדוד חולשות , והבנתי לבסוף שאת באמת אשה... ולא חפץ הגורם אושר רק מפני
שאת בסך הכול אשה חושקת , כן יקירה לימדת אותי שיעור אחד או שניים...
בשקט ובצינעה ובהחלט לא בהכנעה...לימדת אותי הליכות ,ואיך בדיוק לנהל שיחות...כן שידרת לי
המון עצבות , אבל אף פעם איך בוכים...ונתת לי להבין שמעבר לפחד תמיד נמצא החופש...
תמיד אמרתי לך שיש מילים אצורות בתוכנו , כאלה שאסופות במסתור...אבל צרובות בתוכנו עמוק
שתמיד מחכות ליום המחר....
ראיתי אותך באור יום וגם בדימדומים ... ברגעים הכי סוערים וכואבים ...ובזמנים שלווים של סיפוק ואושר
והבנתי סוף , סוף שאת באמת אשה...
מוקדש לך יקירתי ...