מונולוג

רק עתה עם הזמן כשאני לגמרי לבד 

כשהעול והנטל על כתפי וזה בערך כול עולמי

אני מבין שטעיתי...

נזכר בימים בהן לא הקשבתי ולא שיתפתי

ורק הסתגרתי עם עצמי ונאטמתי...בין הקירות

כשדמעות זלגו מעיני ולא הנחתי לך למחותן...

טעיתי...מצטער שוב , טעיתי..

כשלא ידעתי להעריך את נקודת מבטך ,זילזלתי

ולא הפנמתי ...שטובתי היא משאת נפשך והיא

בעצם כול חלומך...

שוב ושוב הבנתי שטעיתי...

אלפי סליחות כבר קוננתי ואין ספור קדיש כבר

הספדתי ,למרות שאני רחוק הייתי מהדת כפי

שהיה נהיר לך ולכול המשפחה...מצאתי קצת

עדנה מהדת , והבנתי דרכה איזה זכות הייתה

לי שזכיתי באמא כמוך !

נוחי על משכבך בשלום , אוהב אותך לעולם ואזכור

לעד את המורשת שניסית להנחיל...ותמיד אזכור 

שטעות לעולם חוזרת...

שבוע טוב...