לפני 16 שנים. 1 באוקטובר 2008 בשעה 10:40
השמיים אפורים והלבונה חיוורת
זוהר של כוכבים מבעד לענני שלכת
והמחשבה מרצדת...
בין דימיון פורה למציאות קודרת
הגעגוע סוער והלב פועם
הזיכרון סוחף והגוף רוגש
היפנמתי ...
שאת לא כאן יותר
אלה שועטת אי שם במרכבות האלים