מונולוג

לא מדברים על זה..
לא מספרים על זה...

.סותמים את הפה ומרגישים ...
לא מבינים את זה...

לאט מתקרבים לזה..
וכולם יודעים זו העת לספר
על זה ...


אם זר קוצים כואב
זה מה שאת אוהבת
בסלעים אכתוב
את שלמדת לכאוב...


בתוך הערפל הסתובבתי לבד
ניסיתי לפתוח את הדלת שלי אז
הגעגוע פשוט חזק..
.
רציתי לצרוח בקולי לעקור שורשים
עמוקים מליבי...

רציתי לצעוק בקולך שניגן בתוכי
ומהאוקיינוס יבואו גלים...
כמו דמעות ענק ללא מלים ונחת


כשהחושך גובר כל המחר משקר
וכל שלט עיוור..

אסור לוותר או לעצור...
אבל הוכח שמי שרץ מהר
הוא אשר תמיד יאחר...

==========================

קשרתי אותך בחבל שחור
עצמתי עיניך שלא תוכלי לראות
כל זמן שעבר רציתי רק לדעת
איך את בתוך בועת הבלון
מעט אור ומעט אויר..

שומע אותך זועקת
כאן אני נשארת
כאן אני מאושרת

צחקת כמלאך כשקטפתי אותך
נאלמת וצחוקך נישכח כשרבתי איתך
אולי הייתי אכזר אבל בהחלט מסוגל

את בוודאי יודעת העולם גלגל
פעם מתעלם משתיקות וחלומות
ופעם מתעורר לפינוק שבתענוגות..

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

הזריחה דוממת וצוננת
חלומות נירקמים ותפילות נלחשים
רגעים ללא מילים

כמה זמן בערתי
ובתוך תוכי שמרתי
את כל שהרגשתי

כמה זמן שתקתי
בשקט רק לחשתי
את כל מה שרציתי

כמה זמן החזקתי את הסוד
הקטן ששמרתי

כמה זמן שיקרתי
כי רק אותך בנישמתי אצרתי