מונולוג

הבדידות לעיתים מכה ולעיתים אפילו ממכרת...

ולמרות החברים , הריקנות אוחזת... והמועקה פושטת...

הלילות קרים, ולא אחת הדימעה זולגת...


ולתוך להט העורקים, מטפטפים קימעה הגעגועים...ורעד

סוחף מתוך שלל הנימים ,והמחשבות אינן עוצרות מלכת...


ולפעמים נידמה שהשמש שוקעת...והשמיים צבועים באפור...

ועננת של צינה אופפת....


רוקם חלומות , להדביק את האתמול למחר...להיעטף בכמיהה

למציאות שונה ,לנגוע בדומיה ברגעים של קדושה זוהרת...

ללטף בערגה ,לצלילים של תיקווה...לשקוף אל שקיעה מצויירת

בצבעים של פסטל מהכינרת....


ולבנות תמונה ,מתוך אמונה של אחווה ותשוקה אחוזה באש התאווה...ולטוות

קורים של תיקווה ,ולשעוט לתוך נתיב האפשרויות....


ויחד עם זאת לשמר פיסה של נשמה מדממת , העטופה בהילה לבנה מקודשת

השזורה בחוטי געגועים עם ים רגעים קסומים...



שבת שלום ושהכל יעבור ממול....