מונולוג

ברגעים קטנים ולעיתים ארוכים

בעיניים ללא מבע...לאיטה קולחת לה הדימעה

עם תחושה של זרות מנוכרת ....



אדומים הן השמיים

ועוד ערב יורד על יום שלא ניגמר

וכול תשוקתי היא להאזין לנועם לשונך , ולשוטט בין חלום לדימיון

חרישי , רוטט ,זועק , ומיתפתל...



בין קווי הפסטל של הדימיון ...לעבר האופק האינסופי שלפרקים

מסיים חלומות ניכספים....



איני נוטר ,ואיני שונא...

רק נילחם בציפורני הזמן ,ואוחז רק בקרני ההיגיון

חושב ולעד אחשוב ,על מילים הניפלטים ממכאוב פנימי



וכאשר אשאר לבדי ...

אדע שאולי באמת ...לא ידעתי אותך !



אוהב את השקט שהשבת מקרינה ,הרוח קרירה מבעד לוילון

אפוף צינה חובק אני את הציפה עם הפלומה...



ושוב מוצף במלוא התשוקה יחד עם המחשבה והגעגוע לתחושה

של הקסם המשוייך לתאווה ....


שבוע טוב...ושרק הכול יעבור ממול....:-)