מונולוג

לפעמים גורמת את לחיוכים

ולעיתים לצחוק גורף ומיתגלגל...

ומונעת את מהעצבות שבי לנוע רחוק מדי...


תמיד קיים חשש בעינייך

ולעיתים אפילו חרדה

אך תמיד אומר לך את המילה

שקיים תמיד ניצוץ של תיקווה


לא תמיד אפשר לשבור את השתיקות

ולא את המועקות , וזאת משום שהרגשות

לא תמיד יכולים לגבור על התחושות....


תמיד מנסה את בהתמדה ללוות בדידות ואכזבה

במעטה של אושר וחדווה...מחוייבת את באדמה יציבה

להרגיש משוייכת , להישתלב בנוף של עשייה...ולמצוא

את שביל החמימות והנתינה...


החיים עוברים בין מציאות לדימיון ,אפילו כשהכישלון בפתח...

מול להב הלשון ובין בכי לצחוק...בין ערב שטוף דמעות לבוקר

של חיוך וצחוק...


טנגו רוקדים בשניים ...

פותחים וסוגרים...ומהדקים שפתיים !!!

ולהשקיע כאילו היה הטנגו האחרון...וללכת עם הריקוד עד הסוף

ולמחרת להתחיל הכול שוב מחדש ...כאילו לא היה אתמול...וכול

שנותר הוא להביט שוב על הריקוד שלמחרת....


שבת שלום ושהכול יעבור ממול.....