מונולוג

לאחר שקיעה דוממת

מפציע השחר שזור בתיקווה מחודשת...


נישען לאחור בתנוחת השיכרון

ושוקע שוב בחיזיון...


מפקיד שוב ביד הגורל את המחר...


מהלך שוב בנתיב החופשי

כדי להצליף שוב את מישנתי


לוגם מכוסית יין הדום פריניון

ונוסק שוב על כנפי הדימיון


תמונות האתמול נמוגות כחלום

וגופי מוצף שוב בנחשול התשוקות


חש כצייר הלוכד שוב במיכחולו חיה מנומרת

והופכה לאיילה כבושה ....


החיים הרי כול כך קצרים

הדרכים לעיתים נסתרות, ואפילו אפלות...


לא מביט לאחור...פשוט

תר שוב אחר קרן האור...


שהכול יעבור ממול...שבת שלום