מונולוג

כשצועדים בתלם האוהבים

שזורים אבני נגף רבים...


מפנימים שהאהבה לוהטת

ולוחשים בדממה שהנשמה זועקת


הרגשות מופנמים אל ניבכי הנשייה

והמחשבות נוסקות אל אדון המרומים


הדימעה זולגת על לחי המחייכת

במרירות גואה ועצבות כובשת


על האתמול שניגדע , ההווה הנעלם

ובעיקר על הריקנות של המחר....


עד לתובנה החודרת ...שהאהבה

לעולם חוזרת , גם אם היא לעיתים

למגינת הלב כה כואבת...


מייחלים לשעון הזמן שיאיץ מלכת

ועד אז...מגששים באפילה אחר זיק

של התיקווה ..... לצעוד שוב בתלם האהבה .....



שבת שלום.....ושבוע טוב !