מונולוג

ברגעים של אינטינמיות עצובה

הולם הלב , והאכזבה רווית הדמע שוב בפתח...

והמקום שאליו חושקים הוא לחפש את נתיבי הבריחה , עד שלא

נותר עוד כוח....



הערכה העצמית שוקעת ,ותחושת הפגיעות והעילבון צורבת...ומחדדות

את הצורך לרעב תשוקתי ולכתף משענת ...


ערפל הפרידה מצליף בעיקר בשעות בהן האפילה שלטת

מלקטים בהן דימעה ומנגבים אחרת....בתוך רחיים של אי השקט


נהיר הוא הכאב החד כתער ,אבל בעיקר זו שעתה של המחשבה

המייסרת בחיצים המלובנים מאש היוקדת והמבעבעת....את שהנשמה

זועקת, את שההיגיון הפנים לא מכבר....


הנפש מנוכרת ומקוננת תפילה חרישית ... המייחלת לקץ של המזור והסבל

להפנים לנצח את הרטט החסוי ,ולזעוק את הסוד הכמוס....


לאסוף את הפיסות שגלשו לתוך תג הרחמים , ולהאזין בסובלות נוראה

לתיקתוק שעון הזמן הזוחל....


להביט שוב במגע הזהב של השקיעה בין חושך לאור...בלילות שהן מצגת שווא

לזריחות שהן תמיד מבשרות על יום חדש....


ולהמתין לאור הקטנטן שיצטבר ויהפוך למאור סוחף ...הקרוי אושר !


ההמלצה לכול הכואבים מהתובנות....
==============================

לשכב ללא מעש על המיטה....

למתוח את הרגליים עד קצות האצבעות ולהרפות...להציץ על עצמך

לחוש היטב את צינת האוויר הקר הזוחל על העור שלך...ולחוש את

הנקבוביות מצטמררות....


והיום להחליט לא עושים מאומה , להיתפרקד במיטה ולבדוק עם הידיים

כמה מהעובדות של גופך ...עדיין מתפקדות , ולהקשיב לרחשים הבוקעים

מהחלון ...ושום דבר לא מוכרח..וכלום לא נחוץ...


להביט על האור...ולהדחיק מציאות קודחת , לשחרר את הגוף לקראת המקלחת...



שבת שלום ושהכול יעבור ממול...:-)