מונולוג

ישנן רגעים של שמחה ועצב

ויש גם את הזמן של הגעגוע

וגם הזמן בו גואה הכעס...שהכול

מאוס...והכוח פשוט אוזל...


ואז בא הזמן שאתה בכלל כועס

על זה שבכלל מלכתחילה למה

בכלל כעסת...


ככה זה במנהרת החיים

קוטפים רגעים קטנים שבונים

חיים שלמים...


ובתיקווה לה זוכים מעטים

לקטוף את הרגע המושלם

ואז להיאחז בנצח....


לעוף עם כנפיים שבורות זה כואב

להציץ מכלא אנושי פשוט תיסכול

המושלם סביב זה רק נוף...


וכול שנותר זה להיתרפק

על האמת אי שם...על הזהות

ובעיקר המהות....


לעיתים נוגע באמת שלך

אבל בתוך עצמך יודע שהזמן

שאול ובעיקר קצוב...


נותר רק להתנחם שהבדידות

הינה תמיד תקופה חולפת...

שבסופה היא תמיד תשרה

אווירה מחוזקת....



שהכול יעבור ממול....שבת שלום :-)))))))))