מונולוג

בעירפול חושים , מקלף אנוכי חומות ...

עטוף ברגעים חובקים , והמחשבות מדברות

מתוך שתיקה....


פיספס של מילים...הנעות בין דימיון למציאות

מחפש אותך בכול מבט , יש בי געגוע שאינו גווע

ושאינו מבחין בין קור לחום , לבין צחוק ודמע...


מרחף לעולם החלומות , וכול חיי תר אחר התעלומות

ממלא עולמי במילים שתמיד יזרימו נדודים אל דמי...

ואשקר אם אומר לא...


הצורך לרקום מילים כדי להיתרפק על העבר...גורמים

לנגיעות בפינות של החיים...ואת הצורך להכיל את עצמך

בנחישות ,רצון ,ובעיקר את הכנות הנידרשת להמשיך

ולדבוק בתיקווה ....שהכול יתבהר עם המחר...



שהכול יעבור ממול...:-)))