מונולוג

אחרי כול המילים , נותרה שתיקה ממושכת

המותירה שובל של מיסתורין בחותמה...


וככול שחולף הזמן , מניח לעקבות להיתפוגג עם הזמן

וחש שוב את צינת הבוקר...ונותן שוב למילים להאסף...


שוקף על החיים שאוזלים , וכאשר נידמה שהכול נותר

על כנו ... יודע אנוכי שאני חי בכרטיס לכיוון אחד...ומי

יודע בכלל לאן...?!...ומי בכלל יודע למה ??.


הרי העולם תמיד מחייך אלי...אבל בתחושותיי , זהו חיוך

לא אמיתי...ותמיד חש שזהו פשע להיות בן אנוש...


למדתי בחיים כשמשחקים את המשחק תמיד מפסידים...

וכאשר מחליטים להפסיק את המשחק שוב מפסידים...

ולך תסביר אחר כך איך זה לצמוח מעולמות שבורים

ואיך זה לחיות מהעולם שאין בו מאומה מהמובן מאליו...


נכון שאני כותב מהמקום שבו אין תמיד קצה אור...ואולי

מתוך חלום או סיוט...אבל עדיין פועמות בי המילים

שטרם ניכתבו או נישמעו...


המילים הן הרי תמיד תרגום ...על תמונות מהחיים...


כגון : הריצה אל החיוך או כשהלב מפרפר הרי זו

תמצית החיבוק , הנשיקה ,הליטוף ושאר הרגשות


ובטח שהצחוק מהדהד אז...הנשמה מזרימה את

הנימים אל החשק והאהבה המהולה בבכי מוסתר

הרי זוהי כרוניקת האהבה לא... ?!!!!


ואנוכי מביט אל השמחים ומחייך...חובק את העבר

ומיתרפק...קוטף שוב את המילים , ומכורבל בהן עד חלוף

העננת , כהרגלי בקודש...


בעבורי האהבה קבורה במעמקי הנשמה , לא ניראת

ובטח לא מדוברת...מכורבלת היא בניבכי החשכה הדוממת

וכול שנותר עבורי זה רק להיתרפק ...על האהבה שקבורה

ללא קול ועם קצת דמע...


" אין אפשרות להתמיד לאורך זמן בכיסופי האהבה , אם אין

מפרנסת אותן איזושהי תיקווה...."

(מיגל דה סרוואנטס )


שיעבור הכול ממול...שבת שלום לכולם....:-)