מונולוג

יש רגעים בהן הכול חובר יחדיו

הגשם , העבר , ההווה והעתיד...הכול יחד

בשבוע אחד...


נחיל של תמונות וזיכרונות...ואיתן כול הציפיות...

ההנאות , והשליטה על מה שיקרה מעכשיו...


וכול זה בדרך הארוכה צפונה לפגישה אקראית...שספק

אם הייתה יוצאת לפועל ,אילמלא מיסגרת עבודתי כנהג מונית

כשנישלחתי עם מעטפה לצפון הרחוק,,,


בבית קפה מול הרי הגולך ,נוף מרהיב ופסטורלי...

מביטים שוב ,שלוש שנים אחרי....

עיניים תכולות , נוגות וכואבות שחוקות משהו...

הידיים רועדות למרות ניסיון הנפל להסתיר


לוגם מהספל המהביל , ומביט בחודרנות בעיניים

המושפלות והפנים הצחורות...


הזמן חלף חודש אחר חודש...והנה חלפו שלוש שנים

טעיתי כשחשבתי שהזמן והשיכחה יקחו אותך צעד רחוק ...


השיחה לעיתים קולחת...ולעיתים קטועה ומהוססת..והדיבור

עובר למבטים...חושקי שפתיים...זכר לחיבוק המיקדמי שהותיר

את ריח גופך באפי עדיין....


טעם הקפה נותר מר \ מתוק בשעה שהזמן אותת לזוז הלאה...

ברחתי ממך במנוסה...סחתי לעצמי , ואולי בכלל ברחתי מעצמי

הירהרתי בתוכי..ואולי מוטב שכך ניחמתי את עצמי...


כול הדרך חזרה , הפגישה מילאה אותי בזרמים אנרגטים...שהיו

כול כך חסרים לי בחודשים האחרונים...ועל כך תודה !


תודה על הקפה והאירוח חומד...:-)


שהכול יעבור ממול....שבת שלום לכולם !!!