מונולוג

לבוש שחורים

נסוך מבט אפל...

שוקף גוף דווי

עקוד בנחושתיים...


שפתייך חשוקות מכאב

הפיטמות זקורות כתער

ומבטך מצועף מתשוקה

בקסם נשי מיתפרץ....


הנפש יוקדת מתבערה

מקרינה את חומה מהשפלה

צורבת...


ומהגרון הניחר בוקעים

צלילים של כאב ולחן של

תודה...


לשונות הפרגול לחשו

באש את עורך הצח

והרעד שאחז בגופך

הסגיר את העונג שניבט

מהאביונה הפורצת...


כמה מילים שחיברתי כול הטיסה

חזרה מחופשה מקסימה בחו"ל....