מונולוג

אוצר בזיכרוני...

מילים חוצבות על כאב שמנציח פחד


רוצה שתדעי...

שלא טעינו גם כשנידמה שניכשלנו


יודעת את...

שאהבתי נתונה למישמרתה של

שוכנת המרומים


רוצה לומר לך....

שאני עבד לאושיות החוכמה שבך

המוסיף נידבך לחומה הבצורה שלך

מהפחד הזוחל


קינת האיוב ואיוושת הבכי הן נחלתן

של תהומות הנשיה ואומנם רב הניסתר

על הגלוי והזמן אינו עומד מלכת...


דל כוחי כאדם מלהבין ניסתרות האל

או מלהעלות על נס גורלות...


הקרבנו המון הקרבנו ביחד

ועל הסלע חקוקות אימרות רוויות דמע


כשהלב בוכה המתים חיים , וכשהנשמה זועקת החיים מתים...


מקדיש עבורך יקרה , עבור החודש הקריטי בחייך

מילים שחיברתי לחזק אותך בשעותייך הקשות בארץ רחוקה...


ואני עדיין לומד את האומץ והשלווה המלווים אותך כאישה וכאדם

במסע אישי מדהים נגד מחלת הסרטן שאת נושאת...הדם פשוט

קופא בעורקיי כול פעם שאני חושב על כך !

----------------------------------------

אם ישאלוך היכן אני

תאמרי...


הוא שם רחוק

כמו הים שאין לו סוף או התחלה...


הוא בא והולך

עני להם בגאווה הוא היה הראשון שלי...


אני יודעת אותו

והוא יודע אותי כי הוא אדוני שלי...


אתה נושא תפילתי כפי שהקדשת לי

כאדוני שלי...
---------------------------


המון תודה על ההודעה בפרטי ...ושתדעי

שגם ממרחקים האצבעות כול הזמן שלובים !!!


המון בריאות ואיחולי החלמה שלמים יקרה , וחיבוק

ענק לצאצאים הקטקטים...ולזכור שאת המערכה לא

נוטשים אלה נילחמים עד כלות הנשימה .)))(((