מונולוג

חיבוק אחד נותר להרגיש

והטוב מכולם נאטם לזיכרון

וזה לא עוד חלום ששובר

שתיקה...


יושב וכותב לך יומן מסע

אין מילים לתאר את הלבטים

שתחושותיי סוחפים כגשם

ללא הפסקה...


את החיבוק האחרון ארזתי

בקופסא שחורה ואטמון לעד

בנפש חצויה ואאטום במיבצר

ליבי...


ועדיין נותר החלום שלוחש

שהמציאות לעולם לא תתגשם

כשהיא אזוקה למילה שזעקתי

בעבר...


שאהבה שלי היא נחלת העבר...