מונולוג

הכול קורה פתאום

משום מקום היא פתחה דלת

ובפנים הכול חם ואין שום זכר לבדידות

אני רואה אותה וזה מספיק בנתיים...



זהו הזמן שבוער ושורף הכול אחריו

מהתקופה הזו לא נשאר זכר...



רוצה אותך מחייכת


אפשרי לי לחזות שוב ביופייך


השאירי לי מקום לחיבוק בין זרועותייך


ואולי אגע שוב בליבך...




ואולי עדיף בעצם לא לשאול

איך זה שאנו לא ביחד...



תמיד היא מאשימה אותי

ואז אני נעלם לפחות לשנתיים...



והרי הזמן אינו עוצר ושואל

להיכן אנו הולכים בעצם...