נכוחה הבטנו נחושים, וקשבנו לרוח הנושבת ולאיוושת הגלים הקוצפת...
רקחנו המון תחושות ופיללנו אלפי תפילות , צררנו הכול בתשוקה מקוננת
הידיעה אז על רקע הצוקים והנוף עוצר נשימה , שאת לוקה בלוקמיה הלמה
בי קשות ובתדהמה סוחפת , והתחושות שחשתי אז העלה בי שוב את העבר
והכאב הזכיר לי שוב שהגורל שוב ארב לי בפתח ,היו לנו חודשיים של עונג
ותקופה בה רצית ממני את הדומיות שלי במיטבה , מבלי לאמר לי מילה שאת
לוקה במחלה האיומה , רצית רק לחוות עוד ועוד ...כשאני כלל לא חשתי ...איך
בכלל יכלת לסבול ככה , ועדיין לא לאמר לי כלום...האומץ שלך והאישיות הבילתי
נגמרת...
והיופי המדהים יחד עם הגוף השברירי...מדהימים אותי כול פעם מחדש שוב ושוב
למרות שמראש נקצב זמננו כפי שתיאמנו מראש...עדיין התקופה בכללותה הותירה
אותי ,מתגעגע....!
לילדים הניפלאים ...לחיוך ללא הפסק...לגומות החן...לשיער הקצוץ...(אז בכלל לא הבנתי )
לדיבור השוטף והברור...ובעיקר לימים היפים...והערבים הקסומים...שבהן נסחפנו ,להטנו
והעיקר השיחות הארוכות בהן רווינו אחד את השניה עד תום !!!
התמונה במייל מדהימה , השיער צמח...והחיוך מנשב באושר אינסופי...ובעיקר שוב הגומות
המספרות בעצם את כול הסיפור....
מוקדש לך האמיצה בנשים ...
השיר שהתנגן בפעם הראשונה ...והאחרונה ....}{
[url
לפני 14 שנים. 22 באפריל 2010 בשעה 17:45
