מונולוג

חגגנו ארבע עשר אביבים לבת שלי...

הבית היה גדוש בעשרות בני נוער , חלק מבני הכיתה והשאר מנבחרות ישראל בכדוריד

כולל המחנכים והמאמנים שכולם באו לחלוק כבוד לבת שלי...


לראות את הבת שלי עומדת גאה ובוטחת , זקופה ומחייכת , חיממה את ליבי מאושר...

יודע אנוכי מה הילדה הזו עברה ואיזה משברים חוותה , מאז מות אימה לפני שנים אחדות

מנערה כחושה וחסרת ביטחון מינימלי , הפכה היא לנערה בשלה הנוגעת בשיפולי הבגרות

בחוזק מנטלי וחזות הבנויה לתלפיות...


וכאן המקום להגיד תודה לאישה שאיתי , שלקחה את הבת שלי כפרוייקט אישי , ושיקמה

אותה לאט ובסובלנות אין קץ , ובעבודת נמלים יסודית החדירה בה את החוזק הדרוש כדי

שהבת שלי תחיה ככול בנות גילה כראוי...


האישה שהוכיחה לא אחת שלאהבה אין מילים...ושהחוכמה עדיפה עשרות מונים על הצדק

ובעיקר שהחיים עצמם זה לא גראף...אלא אי של יציבות !!!


ועל כך אני מודה לבורא עולם ...שהעניק לי את שתי הדומיות של חיי...}{



--------------------------------------------------------------------------------
כותב לך אבא
------------------------
משוש חיי...


ארבע עשר חורפים מאחורייך...

מאז קרן האור שפרץ מהאינקובטור ...כבר ידעתי שהשכינה תלווה אותנו יחד ,ועד שזכיתי

לציוץ הראשון שצייצת..."אבא,"...והשנים שחלפו עד שפגשנו את מר הגורלות , שלקח לנו

את אמא לעולם שכולו טוב ,וקטע באיבו מסע ניפלא של משפחה קטנה אוהבת ומלוכדת


חבקנו ,דמענו ,זעקנו , והפנמנו ,ומתוך תהומות הנשיה פיללנו שנוכל דרך קרן האור לראות

את פית המלאכים מאירה שוב את דרכנו...ושהטוב שוב ישכון במשפחתנו .


מילדה הפכת לנערה הבנויה לתלפיות ,ולספורטאית ענק עם נשמה ענקית...שסוחפת את

האחרים אחריה כמנהיגה ללא חת...אבל עבורי את תמיד הילדה הקטנה שצריך לדאוג...

ובעיניי את תמיד אבל תמיד התינוקת שקרן האור ....קרנה מתוך האינקובטור...אי שם

בדרום אפריקה הרחוקה....


אבא...}}}{{{