מונולוג

כאדם וגברתמיד התמזל מזלי וזכיתי לאהבת נשים , והאמת שלא תמיד הבנתי...ולא תמיד ידעתי

עד כמה...משחר ילדותי עד בגרותי , ינקתי והפנמתי את תחושות הרגש , מהאמא שנטעה בי שורשים

דומיננטים...דרך האישה של חיי ואמא של ילדיי , שטרם מותה שידרגה אותי כאדם וגבר בפרט

למחוזות שלעולם לא אגיע שוב...וכלה בבת שלי שדומה שהופכת לאט אבל בטוח לדומית לתפארת

שירשה לא מעט תכונות מאימה המיתולוגית...


כנער צעיר הייתי נותן הכול תמורת חופן אהבה ,חשבתי אז שזו הדרך היחידה שאנשים יכבדו וירצו

בי...לא סמכתי על כלום , ולא פשוט היה בגיל ההתבגרות שהכול נוהל אז לפי ההורמונים ופרץ של

רגשות...שבעיקרן מבלבלות בקשר לזהות העצמית של דאז...


היום בדיעבד בגילי המופלג...יכול להסתכל בעיניים אחרות ,שום אמפתיה לאותו נער שהייתי שרצה

להיות אהוב וכול כך שייך...מה שבאמת כואב או מצחיק בטירוף הוא שניסיתי להישתייך למקום שכבר

הישתייכתי...דומה שרציתי לחוות את הזהות המינית יותר מלהישתייך למשהו חיצוני...


ויכול מאוד להיות שכבר אז התרחש המהפך במסע אל הבגרות שלי ,מסע שהפך להרס עצמי שגבל

במזוכיזם עצמי אכזרי...מסע של בחירות קשות ומכאיבות שמראש היה קשה לשרוד אותן כנער צעיר

ומתבגר...ונידמה ששוב ושוב בדקתי את קצה גבול היכולת שלי , שנקרע שוב ושוב ...וקרע אותי לגזרים

יחד איתו...


ובמסלול הקרוי בחירה...המלווה אותי מיום שזכרוני פועל ועד עצם היום הזה , וכמובן שהגבולות

התמתנו והמזוכיזם ממני והלאה...ועל החורבות שפקדו אותי אז , צצו להן הדומיננטיות והביטחון

והאסרטיביות המלווה אותי מאז ועד היום...


הוספתי במהלך השנים זויות ראיה חדשות על החיים והמציאות , לא בודק יותר את כושר ההישרדות

אלא טווה בדרכי השקטה והבוגרת את העצמאות שלי ומקפיד כמובן על העקרונות המנחים אותי

באשר אבחר ....


הסיכוי היום שאמכור נשמתי בעבור חופן אהבה קלוש ביותר...בכלל בגלל תחושות שייכות כאלה

ואחרות ,ורק עצם הידיעה הזו מלטפת ומשחררת את נישמתי מעול של רגש כזה או אחר...


מודע כיום יותר מכול תקופה אחרת בחיי ,שהנשמה והגוף שלי מחוברים יחדיו ...במהות ובזהות

ללא עוררין ,והרגש היחיד שאותו אני מכבד זה שהנפש שלי בריאה בגוף בריא ותו לא...ובעיניי הכי

חשוב וכשר להשאר כזה ללא פשרות ...!


תמיד אחבק את הילדות ואת כול הדרך שעברתי אל הבגרות , ועתה כול שנותר עבורי כאדם בוגר

ומיושב , זה לערוך מידי פעם שיחות נפש עם הבגרות שלי...כדי לא לשכוח ולהיתרפק על הילדות

שלי...


ודומה שברגע שיצוץ שוב ירח מלא ומעט אור יעמעם באופק....אוכל תמיד ,אבל הפעם בנחת

לשוחח משוחרר ועצמאי עם הבגרות שלי....



שבת שלום...ושהכול יעבור ממול....:-)))