מונולוג

ארבע לפנות בוקר , נמל יפו....

אורות הניאון מרצדות מעל לבתי קפה הומים , צלילי נשמה ועוד בניחוחות בשרים על גחלים לוחשות

הלום שיכר מביט בתוגה בעיניה של ידידה שתוייה והדואבת אהבה אבודה...


השתיקה שווה לעיתים אלף מילים ,וידעתי גם ידעתי שגיבובי מילים כרגע הן עקרות שבוודאי ייפלו על

אוזניים ערלות ,אספתי את הגוף הנרעד אל חיקי החמים וחיבקתי חזק ...כשצחנת שיכורים מעודנת

נודפת מפיה ...


כשהיא רגועה ומנומנמת קימעה בחיק החמים...לקחתי מהשולחן מפית נייר ועליה כתבתי את המילים

שמצאתי לנכון לכתוב עבורה בשעה כה מאוחרת...


נשמה ....


יקירה בעינייך צפון כאב מושחז ,וליבך שורד שוב ושוב זיכרון דואב...

מחשבותייך נודדות ודוחקות היגיון קודר וקר ,ומה לעשות נשמה... ששברים

נאספים בעיתות זמן מדודים ובעיקר עלומים...


נפשך זרועה באלפי נימים שזועקים ודוקרים בזרימה אינסופית ,בעיקר בשעות

הערביים המאוחרות...בהן הנשמה מגולפת בתער היגון והכאב...


כולי תיקווה שאוזנייך כרויות ועינייך פקוחות מבעד לענני הכעס והזעף ,ולו רק למען

הרגעים בהן תבחיני באלומת האור שבקצה המנהרה...


ליל מנוחה חומד...



לפני שעות אחדות קיבלתי פון...הקול מעבר לקוו היה רווי עייפות ורפוי קימעה...

"תודה ,על הלילה הקסום...ובעיקר על המכתב ...חבל על הזמן ...המשיכה ללחוש

ולגמגם חליפות..." העיקר שהבנת את המשמעות..." אמרתי כשאני חומד לצון...

" בטח ,שהבנתי...במיוחד לאחר שהוצאתי את המכתב מתוך החזייה שלי..." ציחקקה

"אז אולי זה אות להתחלה אחרת..." פרצתי בצחוק מתגלגל....

"אולי ...." ענתה ספק בצחוק או ברצינות....


---------------------------------------------------------------------------

נ.ב.

תודה לכול ידידי הרבים , מי בפרטי ומי בפון על התמיכה בי ובני משפחתי בשבועיים האחרונים

עקב האישפוז הקשה שחוותה אימי הקשישה , תודה לאל המצב קצת יציב והכול בסדר , תודה

מקרב לב !

ללהבונת שמח עבורך בימים אלה ...וד"ש לגברבר שראיתי לצידך ביום שישי...


שבת שלום ושהכול יעבור ממול...