מונולוג

נאמנה את ככלב

לאורך השנים

כמו

גורל שמנוהל בקשיחות ועדנה

לטוב ולרע

בנתינה ללא תמורה....



בא לך להעיז ולחרוג מגבולות

שציירתי סביבך

בא לך לפרוק את האיפוק

ומעט להשתגע....



להחליף חברים או סתם

להוסיף אחרים

בעיקר להפסיק לפחד ולהתחיל

להעיז...




כשהיית אגוז קשה לפיצוח

היו לי השיניים לפצח

וכשהגורל חשף שיניים וצחק

מטח האגוזים מעולם לא

פסק...



בליבך לעולם שוכן הסיפוק

אבל כול גל כאב גורם לך פיקפוק

והשאלה בעצם היא....



האם נתינה ללא תמורה

תהיה לנצח ברורה וללא

הוקרה.....???


שאלה פשוטה של

גורל....!