מונולוג

אחד הדברים המעיקים עליי ביותר , זה לא כאשר לא מבינים אותי ...אלה כאשר לא מבין בעיקר את עצמי...

וכאשר אין יותר מילים לתאר רגשות או תחושות שנוגעות בי , בעיקר כשהבעירה בעצמותיי שורפת ושוחקת

והתובנה כי אפשר לשתף עולם ומלואו בתחושותיי ושכולם ינסו או יהנהנו שהבינו...אך בתוך תוכי יודע אנוכי

שאף אחת ביקום הזה לא יבין ...כי מה שעמוק בנשמה גם אני לעיתים לא יכול להבין....


מקדיש עבורך...


נושקת לרוחות מאדן החלון

זקופה בתאווה ומחייכת בתשוקה

נוגעת בפרחי גופה וגאה בעירומה

עורה חלק כעטיפה של ממתק

והחיוך עוטף כנף מלאך...



בלחישה עם לשון את פשוט ממיסה

המילים מקודשות מהשפתיים הלוחשות

עכשיו שקט השעה היא של נגיעות

צביטות כואבות ואצבעות שאינן מרפות

הראש שקוע בין השדיים הנפלאות

ועכשיו אני יודע שלווה ש/ל לטיפה

קדושה....


שבת שלום ושהכול יעבור ממול...:-))))