לפני 14 שנים. 31 ביולי 2010 בשעה 4:03
משפתיה בקעו מילים חצויות
בבליל משפטים שבורים בסערת
ניצוצות חבויים
שהציתו את חושיי לצאת
במחול להבים שהותירו בי
שובל שסוע של הירהורים
מנסה לנגוע בפינות האור
ולצבוע זויות בצבעים מעל
לאפור
יש ימים שהעצבות נפרשת
כמפת דרכים ויש את הימים
שהקדרות מוצלת על אבנים
דוממות ואדמה אילמת
בימים אלה נשמעים הקולות
והמילים פשוט נגמרות בשפתיים
ממלמלות
כמה ערגה היתה בליריות הזו
בבית הקפה...
שבת שלום ושהכול יעבור ממול...:-))