לעיתים כל המים הדלוחים בים התיכון לא יספיק ,וגם כל האש והקטורת שבסנה לא יועילו...
לא תמיד מבין אנוכי פשר היותי כלוא בגוף זועם וחבול ,לא תמיד אוכל לשאת כאב מכושף ושתול
במח העצם...וללכת שבי אחר לב טיפש ותמים ,תמיד מרצד כישוף אהבה מיותם המוליכה את
הנפש במידבריות השממה אל תכול הים ואל המרחבים האינסופיים של ציפייה לרגעים נדירים
שמנכרים מציאות מצויירת בשביבי פסטל ותיקווה...
חש כבובה על חוט המדדה אחר ריח שנמוג בשבילים חשוכים , עד התחושה שהנפש מפציעה
לשחר חדש ...ואז היא מנתרת כלביא ,שואגת ,מטלטת ,ומפרקת תלות אבודה...ואז שוב נושבת
רוח המשרה נינוחות שמביאה ימים טובים יותר...
לא יכול לשכוח רגעים שכה רציתי ולאסוף הכל שוב פשוט לא נותר בי הכוח , מחפש אבני דרך
כדי להמשיך וללכת... אבל תמיד לנגד עיניי תעמוד אותה אבן נגף , שהיא עבורי חור בלבונה
ותמיד אותה תמונה קרועה...
במילותיי אני תמיד פוגע ולעיתים לא ממש במתכוון...כי אני יודע בתוכי שאני תמיד אשאר לבד
בתוך עצמי כאחרון האנשים על הסיפון בספינה טובעת ...ואז רק אני והעיניים שלי מול רקיע
שנדם....
כמה אימרות שפר שדליתי מהספרות....
"אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד כי הדבר החשוב באמת סמוי מהעין "
"אין דבר מצער יותר מלשלח ידיד , כי לא כל אדם זוכה לרע...מבלי לדעת על הטוב "
"סוד יופיו של המדבר שהוא צופן בחובו אי שם מקור מיים חיים..."
"תמיד יש אמת סובייקטיבית...אבל בכול זאת היא אמת..."
"יש דברים שהם טבע ואי אפשר לשנות ,אפשר לקבל ואפשר שלא...אבל לשנות אי אפשר "
וואאללהה...קצת חם בימים האחרונים ,אז קראתי קצת ספרים...חחחחחחחחח
שבת שלום...:-)
לפני 14 שנים. 7 באוגוסט 2010 בשעה 7:16
