שומע קולך מתנגן בלחן בילתי נשכח , מקשיב למילים שמבטאות תוכן של רגש עם המון אהבה
מילים שמרעידות אמות וסיפים , ביחוד כשהן רגועות ובפרט כשהן סוערות וכה כמהות...
מאזין לנשימתך ומביט הישר בעינייך היפות שמספרות תילי מילים עלומים ...אבל בעיקר ניבט
מהן אהבה אמיתית ,מהסוג שמרגישים היטב את הרעד שבא מהלב ...בוהה בקימורי גופך
הנפלאים ובוחן את פנייך השוקקות שרק אגע , אלטף , אצבוט , אסטור ובעיקר אצליף בכף
ידי על גופך הענוג והצחור...
מריח את הניחוח המהול בזיעה בגופך הדווי , ריח המותיר אחריו שובל של תשוקות ותאוות בילתי
מרוסנות...הריח של התשוקה והתבערה יחד עם ההוד שאת מקרינה מכאבך מצורת כניעתך לאדונך
מובילה אותי כדום להעריץ את נשיותך ככלל ואת מיניותך כפרט....
טועם שוב ושוב משיפתותייך הרכות וסוחט כלימון את לשונך ,נוגס קלות לאורך צווארך ותוחב לשון עמוק
בנקיקי אוזנך המאדימה...כשאצבעותיי חופנות ומועכות את שדייך האגסיות ולבסוף צובטות בחוזקה את
פיטמותייך הזקורות כקפיץ ....נוגע...מלטף ...וחלילה צובט... וחובט...
אוסף בלשוני את החום הקורן מבין רגלייך הפסוקות , ומאזין היטב לקולות הבוקעות מגרונך ...מרפה מעט
ומביט היישר בפנייך המיוזעות , ובלשוני הרטובה מזרימת אביונך ...רוצה לומר לך שאני הלום שיכר מהריח
שנרתיקך מדיף המשול לקטורת בשיא הבעירה....
פנייך נותרו כתמונה מפוסלת בזיכרוני...תבונתך והכוח הקורן מעצם ההיתמודדות עם הנורא מכול , מותיר
אותי נפעם... וגם לא מעט מתוסכל כול פעם מחדש ...אבל ביום שאחרי אני בן אדם אחר וגם קצת שונה...אחרי
הכול למדתי ממך איך אפשר לחיות גם כשהחיים לכאורה נגמרים...(תרתי משמע....)....ועל כך אני אסיר תודה
את כול כך יפה וראבק כה שברירית ....אבל בכול זאת אישה , ליידי , זונה . וגם עקרת בית למופת....:-)))
הזיכרון הזה ישמר עימי לעד...
מוקדש לך ש"... אי שם בבוסטון הרחוקה
לנצח בתוכי....}{
לפני 14 שנים. 17 באוגוסט 2010 בשעה 19:28