האשה כבר שבוע בחו"ל ואני מוצא עצמי מטפל בנושאים של הבית כגון : לבשל ,לנקות כביסה וכאלה...לא פשוט
אבל בסדר ,החיים הרי פשוטים לא...?
מעניין היה מצידי לעסוק קצת בנושאים האלה ולהרגיש קצת אחרת ממה שהייתי מורגל ...ככה גם אתה מבין כמה
קשה להיות עקרת בית ...אבל לומד להעריך יותר ולכבד יותר את העזר שכנגדך בבית...ואכן מטרת החופשה כבר
הוכיחה את עצמה ...עכשיו אני מעריך ואוהב יותר , והכי הכי מתגעגע...
אתמול בערב לקחתי פסק זמן מהבית וירדתי לחוף שהכי מדבר אלי הנמל המקסים והכול כך אותנטי של יפו...ירדתי
בגפי עם עט וניר וזה מה שיצא...
"אנא אלי זכור חרדות ילדותי ואת יגון עברי שאוכל כול חלקה טובה פנימה , את השמחה שנעלמה ואת הטוהר הלב
וזכות השפתיים שהרבו לדבר שמחה , עצב , אמת , ומעט שקר כשביקשתי נתיב של בריחה...זכור לי את תום ילדותי
את שביל נעוריי ותורת בגרותי עד הלום , שהיוו כול הדרך כבלים לנפש ויתד לנשמה...
אלוהיי זכור את הלב שנשבר שוב ושוב אך חומו לא הופשר מעולם , אבקש אלי חיבוק מנחם שינגב את הדמעות
שהגורל בחר להתעלם מהן...זכור תמיד את בדידותי שנפערה כחוב נודד ששנים לא חשה רגשות אהבה , ורק
אתה יודע עד כמה פעמים כשלתי בעבור תשומת לב כזו או אחרת...שהשרישה בי אכזבות שוב ושוב שאילצו אותי לחבוש
מסכות ללא הגבלה...
חומות של אוויר סגרו עליי מכול עבר עד מחנק ולא השאירו אבן פינה אחת כדי לפוש קימעה ,הציתו בי אש וקינאה
באושרם של אחרים...מעגלים של בלבול ותסכול בהן התהלכתי, ותהיתי איך כול פעם מחדש כבו שברירי אור שצבעו
שחור...ולמרות אותות השבר , תמיד אזכור את שיגרת חיי ...המשפחה האוהבת והחומריות המעשירה ובעיקר
הבריאות הטובה ....
לחברים קרובים והסביבה היקרה לי אומר רק , תמיד חיממתם את ליבי בעצות טובות ובמילים יקרות שהפשירו
בדידות פנימית מסובכת ומפותלת , נכון לא תמיד נהגתי בתום ולא תמיד רציתי בטוב...העדפתי להתעלם כזר
כשהכאב אחז ולא הרפה , כשהתעשתתי לא תמיד זכרתי...אבל משוכנע אני שבמזיד באף אחת \ד מעולם לא
פגעתי...
כשיגיע יומי להתדיין בפניך אלי , אבקש רק חיבוק חזק אחד... כי אני חש מדי יום ויומו שאני תמיד הייתי בנך ...
נגב דימעותיי, נשק את ראשי, ואחה את ליבי , ובעיקר אלוהיי שחרר את נישמתי , כי רק אז אתרצה אדוני
בסליחה ...לגורל , ורק לאחר מכן לעצמי...
זה מה שיצא במחשבות ...שבת שלום והעיקר שהכול יעבור ממול...}{
לפני 14 שנים. 21 באוגוסט 2010 בשעה 5:38