מונולוג

חלקת אדמה, שדה חרוש...

רוח קלה...

שיחים נמוכים של חסה סדורים בשורות ארוכות יוצרים שבילים אינסופיים צרים וארוכים

שקט חרישי...


האוויר יבש ,אין נפש חיה... אפילו השועלים הקטנים לא יוצאים ממאורותיהם לחפש טרף

רק היא...


שכובה על הארץ , בינות השיחים הקטנים ,זועקת , דוממת...לבושה בשמלת קיץ לבנה

שיערה פרוע ורטוב ספק מהטל ספק מזיעה ספוגה...


היא מנוקבת...



כפותה , ארבעת גפיה אזוקות למוטות הברזל שמקובעות באדמה...וברקע צרצרים שקוראים

במקומה ,פנס מכונית מאיר לרגע את השממה מהכביש הסמוך...



היא מנסה לשכוח הכול , לחזור במחשבות אחורה להזכר במה שקרה ...במעורפל זוכרת היא

ארבע בחורים שנתנו טרמפ , והכול החל מהמסיבה אמש...הכול מעורפל , החבר ,ההורים מנסה

לשחזר הכול מהבוקר , אבל ללא הצלחה יתרה...



אבל הנורא מכול עדיין בחזקת חיזיון תעתועים...



המכונית סטתה מהדרך זוכרת היא מעורפלת , הם מדוממים מנוע ושני פרצופים מחייכים אליה חיוך

שכולו חולני , הדמעות החלו זולגות מהעיניים ,כשהיא שרועה על גבה תשושה מעודף אלכוהול נראה

הירח אפל ומרושע ...



הם גררו אותה מהרכב החוצה והשליכו אותה אל האדמה, כשהם צוחקים בקול גורף ואכזרי ...בשיכרון

חושים היא דווקא שמעה את מחול הצרצרים שרים ושוברים את הדממה בצלילים צורמים...



"תעזבו אותי , ת-ע-ז-ב-ו..." !!!!...צעקה בצרידות ...



והם בתגובה סורים שוב ושוב על לחיה ,ותוחבים רטיה אל פיה וקושרים...וברקע רכב נוסף חולף , והיא

קשורה ושכובה על הקרקע המוצקה בשדה הסמוך לכביש...




אחד מהבחורים שולף סכין וחותך את השמלה הלבנה , והשלושה האחרים פושטים את מכנסיהם..."תפסיקו

הצילו..." משתנק קולה כשבנוסף לצרצרים גם הצפרדעים החלו לקרקר מהאגם הסמוך...



הבחור שחתך את השמלה הפשיל עתה גם את תחתוניה...עכשיו חשה היטב את ההשפלה שבמערומיה...

יש להם קולות מפחידים ,כשאת לבד בשדה וכפותה...לצפרדעים תהתה...



הבחורים קרבו אליה אחד אחד מהצדדים ...אני לא רוצה לראות , רוצה רק למות חשבה היא בבעתה...

הם מפסקים בכוח את רגליה הכפותות...אלוהים , מה עשיתי רע , מה ???...התייפחה בייסורים כשהם

החלו להפיק את זממם...ויחד עם רחש הצרצרים , הלילה נשמע כסימפוניה חולנית....



אחד אחר השני ושלישי כמו הרביעי ...חודרים ,מנקבים אותי מבפנים כשאחד גומר השאר מאוננים עליי

צוחקים ,מגדפים...



סירנה נשמעת מרחוק ...



זה כואב , די זה כואב ....!!!!! ,אמא ...אמא...איפה את ,אמא...????!!!!! בכתה מרורים מחוסר האונים ,

וההשפלה הגורפת כול חלקת אלוהים קטנה כגדולה בנישמתה...וצולקת כול נים ושריר בנפש המרוסקת

לרסיסים...




הסירנה מתקרבת , מאפילה על רעש הצרצרים וההד הבוקע מגרונותיהם של הצפרדעים...בוכה היא בשקט

איני יכולה יותר , איני יכולה יותר...בוכה חרישית ,משהו נשבר משהו התרסק...



בחור גומר והשני תופס את מקומו וחוזר חלילה עם השלישי והרביעי...כששום דבר אינו גורם להם לעצור

הסירנה שחלפה עם האורות האדומים שנראו כאילו הם באו לעזור...חולפים למגינת ליבה וממשכים ביעף

אל האופק השחור...



לא ...!!!!!!!!!!


הליל שוב פורש כנפיו והחושך שולט על הסביבה יחד עם הדממה המעיקה ובנוסף לארבעת ההוללים שעדיין

בסביבה , וכך נמשך עד לשעות הקטנות של הליל...כשהם מסיימים את תענוגותיהם ,הם עולים על המכונית

ונוסעים הלאה...כשהם מותירים אותה כפותה אל היתדות , מלוכלכת באדמה עם שמלתה הלבנה הקרועה...

כשבין רגליה נוזל עדיין זרעו של האחרון מהול בדמה המרוח על נרתיקה החשוף...



צרצרים...


עם עלות השחר היא מתאפסת אט ,אט...חוככת את פיה אל כתפה ומשילה את הרטיה שחסמה את פיה ,"הצילו "

היתה זעקתה הראשונה..."תעזרו לי..." צרחה בחוסר אונים...ללא הצלחה כי בשעות המוקדמות של הבוקר יחד

עם המרחק ,הסיכוי במילא לא היה גבוה...



כפותה מטונפת מהבוץ והאדמה... , תשושה עד ליסוד, כשהנשמה בוכה מבפנים...ללא מעצורים וללא דמע

בין השיחים הדוממים , בלי נשמה , בלי כוח , שוכבת ללא נוע...מין אורגניזם שקיים וזרוק בשדה ....


היא נרדמת...
.


חקלאי שהשכים קום מוצא אותה בשדה , שכובה על הארץ ,דוממת ומדממת ,לבושה בקרעי שמלתה הלבנה

שיערה פרוע ורטוב מהטל...



היא מנוקבת


כפותה...


הוא מעיר אותה ,היא מטושטשת , לא נוקפת דקה והיא פורצת בבכי מרורים ,הוא מזעיק עזרה , ולמרבה האירוניה

האמבולנס שנטש אותה באקראי אמש...מציל אותה עכשיו בדרך לבית החולים...




היא נותרה בחיים , אבל בפועל הפסיקה לחיות....



הסיפור בהחלט לא דימיוני...מן הסתם , קרה בעבר, יקרה בהווה...ולמגינת הלב גם בעתיד....


שבוע טוב...}{