מונולוג

התחושות מעורבות ...ההרגשה הפנימית אומרת כך...ותחושות אחרות מטפטפות אחרת, מין עירפול תחושות שמישתנות

כול פעם מחדש...אולי שוב תהליך בגרות שתוקף אותנו כבני אדם מידי עשור ,פעם חש כאחוז וורטיגו הסובב מעגלים

שלכאורה קסומים ...ולא אחת מטייל להנאתי במחוזות השייכים לתהומות הנשייה...



תמיד ניסיתי לברוח... אך זה אף פעם לא מניח לי , תמיד למול עיניי משתקפת אימרת הברזל שנדרתי עבורנו ...ואת

אוחזת באימרה התופסת את נישמתי , חודרת ,בועלת , שמבקשת בעצם כול פיסת יישות שבי...ואני בעצם מפוחד

המנסה בייאוש בסך הכול להימלט .



כשאני מנסה לגעת...שוב מהסס...כי ברקע תמיד דמותך מצליפה בנוצות החן , והפיתוי שאני חש הוא כה עז ...ששוב

אני נרעד , וחש כאדם שטרם נימול מאיבר התבערה...ואני בסך הכול רק מישתוקק לחלום שוב ורק לגעת ולו רק

בזיכרון של גיזת הזהב .



תמיד יודעת את לחולל מהמלין שלי , לקחת נפשי מיגון השאול אל מחוזות האינסופיות של האקסטזה ששם תמיד

הנשמה דואה..רק שבדרך זו את מביאה לאובדני כול פעם ... ולמציאתי מחדש...וחוזר חלילה..




מודה אני שלמרות הכול , את לי האישה והמאהבת ,הפילגש והזונה , המפתה והאוייבת , האם והרעייה , ואןתה

האחות שאוהבת ותמיד דואגת...לבסוף תמיד מותירה אותי עם עצמי והכתיבה...




תמיד הלכתי בדרכים שונות לחפש היגיון היכן שאין ...וכשהרגשתי עצוב חיפשתי תשובות היכן שכבר הייתי בעבר.

שנדמה שחוכמת החיים והניסיון העשיר יבואו לידי ביטוי , באות התנסויות שונות שבהן כבר איני מוצא את המילים




אז בכיתי ,תחושה שתמיד מביאה לידי ביטוי כאב חסר אונים , שמה לעשות שכולנו בני האדם מכירים במצבים די

שכיחים מהחיים ...ותמיד נדמה שהדמעות ינקו את הנפש ואז אולי נתאושש מין הסתם , ואז כמעין קסם נמצא את

התשובות לשאלות שגרמו לאובדן הכיוון , ולהאמין שבסופו של דבר נצא חזקים יותר... ?!





עבורי תמיד השעות הקטנות של הלילה הן גם שעתן של הלב ,הנפש , והנשמה , משום שבלילות תמיד נופלים

הכוכבים ותמיד ימצא אותו החיבוק שאתה הכי ,הכי אוהב השמור רק בדימיונך...תמיד במקום שיש שתיקה יש

גם דימעה , והשקט שחודר תמיד יגרום לדממה מעיקה שגורמת לנפש להיכנס שוב ושוב לאותה בועה ארורה ,

שאוטמת את הנשמה מללחוש שוב את התשוקה האבודה...




נוגע לא נוגע , שותק כעת ארוכות בתוכן מלא שיש בו מהכול , עם המון רגש שבוחן את הגבול הדק בין הייש...

ובעיקר לאין...משול לטייס החג מעל ותלוי בין שמיים תכולים לעננים אפורים...ובוהה באוקיינוס שקט שלרגע

לא מסתיר את הגלים הסוערים...




וכן רגע מכונן...האישה חוזרת היום מביקור מחו"ל , ולמען האמת אני מאוד נרגש ...בעיקר שמעכשיו אני פטור

מכול החרא הזה שקרוי משק בית...בנות ,רק ככה אפשר להבין כמה קשה מטלות הבית שלכאורה ניראים לנו

הגברים פשוטים...ראבק בכלל לא ...!!!!!!!!!!


אז ברוכה הבאה ....



 שבוע טוב לכולם ושהכול יעבור ממול...}{