מונולוג

קירות שותקים

אני ער...



הלילה סודק פינות חשוכות

ביצר קיומי...



רק אורו של נר האמת

שוקע אט ברחם ליבי

מקטלג

מחסיר

במתינות מנלכולית

עוד לילה ללא...




פרי התודעה רחוקים מגשת

פרח להבה נטול שם

הולם בתשוקת דמים חדה




זיקי זיכרונות מזוקקים עד כאב

מכמיהה מסוגפת...




מה לי מילים נאות להתבסס בהן

ולהתבוסס בערגה ורטט...מילים

שרק ישובו לדמם בבשרי ...





מילים מוקאות מתוך גופה רפויה

כואבת ומדממת עטויה רסיסים

דלים של שפיות חולפת...




האם אני שונה כול כך מאחרים

או אוליי הכול חלומות סואנים...?





הוגה מילים שפורצות בסערת ברקים

שרעמן מזליף דמעות כמעין המתגבר

המחשבות דוחקות להמשיך למרות

שאין אף סימן לשביל...




למי בכלל איכפת שישנה רק האחת

מסוגרת ומכורבלת בתוכי...צפונה

במחשבתי...אחת שאינה כול אחת



למי ממש איכפת....?




שהכול יעבור ממול...שבוע טוב לכולם...}{