צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מונולוג

נגיעות של החיים...
לפני 13 שנים. 6 בנובמבר 2010 בשעה 12:10

התחושות שלי הן תמיד באפילה כשאני נודד אחר אהבה , והרושם שאני מותיר תמיד הוא שאף אחת אינה בנויה עבורי

מלכתחילה...יודע להיות רע כשאני עומד במבחן ....ומסרב להודות באהבה גם כשהיא לא כול כך מבינה ...ובעצם למה ?


הכעס והבדידות תמיד הולמים בשלווה ,ונוח תמיד לראות רק את מה שרוצים ...למרות הפשטות כשאנשים יחד ואוהבים ...

הרי החיים תמיד נמצאים מבחינתנו על הכוונת לטוב ולרע... נכון לא תמיד ניתן לאהוב את מה שרחוק , כי תמיד אנחנו

לכודים וכלואים בטווח הקרוב...


הצלפות של שקר מפלחות את העור כשעצבות אוחזת בכאב המר ותמיד זירמי הדם ינוקזו היישר אל כתמי הדיכאון

החרוטים בנפש פנימה שאיש זולתך לא יבין...חמוש במסכה ועם זהות בדוייה מול אובדן של החיים והשמחה תמיד

ארצה לאמר את המילים הנכונות והראויות לחבר צחוק חוכמה ובעצם קצת מהכול , וכול כולי רוצה להיות שוב גלוי

ולהקרין מעט צחוק עבר מתגלגל...


מביט אל המחשב שמחזיר אלי מבט...ואולי חושב שאני קצת מעוות ומקומט כמו הניר עליו אני כותב שנזרק כלאחר

יד אל האשפה...כמו היצירה האחרונה שרק אולי עוד אחת זוכרת ,ואולי הזיכרון שנשפך אי שם בצנרת...הזמן שחלף

מהחלום אותו כבר שכחתי... המשחזר פיסקה כי עבורי נותרה רק הכותרת...


לוקח עט וכותב שורות שוב ושוב אחרת וכמו עונות השנה גם המצב הרוח משתנה...יום אחד אני משחק אותה אחי

ויום אחר בן זונה לתפארת ,לא מבקש כלום מאיש כי שום דבר אינו אישי והלווי שיכולתי להסביר עצמי קצת יותר באופן

קצת יותר מוחשי...


צולל באוקיינוס של צלילים ותמיד חולם מבינות לגלים , נכון לעיתים מילים עושות יותר ממעשים ולא פעם נאמר לי שאני

כולה דיבורים...אז פשוט החלטתי לצייר ציורים מילוליים...כי רק כך אני מסוגל להסביר את עצמי וזה מי שאני ואף אחד

לא יכול לקחת את זה ממני...


למדתי שגם עם הכוס חצי ריקה וכשהזמן קופא על שמריו ,לשמר חיוך כי רק כך התקווה תישכון לצידך...כי מה שלא הורג

תמיד יחשל , מי בכלל יכול להגדיר עצב או שמחה ...אושר או אהבה ...כוח או הצלחה...מי ? ומי יכול להגדיר את עצמו

או את הצורך לבטוח באנשים...הא ?...מי !


אז נכון שהצרות הן נחלת העולם והכלל...כי בלי הצרות ,העולם מה זה ישעמם ...למרות שלעיתים הזמן חולף באיטיות

למדתי גם שהוא לעולם גם לא עוצר...והתחושה שאנו לא יכולים היא טעות בסיסית כי אנו פשוט לא רוצים מספיק...זה

הכוח הפנימי שבתוכנו שאינו ממוצה דיו , נוכחתי כשרוצים ממש... היכולת להשיג היא גבוהה ביותר...!


בסופו של דבר התחושות שלי שמעכשיו הכול נגמר, ומעתה כול מטרה שאציב בסוף הגשר ...אני פשוט אחצה אותו...!!!


שבת שלום ושהכול יעבור ממול...}{


aqua - זה יפה בעיני
לפני 13 שנים
dahanc​(שולט) - תודה ,והמשך שבוע טוב....:-)
לפני 13 שנים
מתוקף אישיותה - "וכול כולי רוצה להיות שוב גלוי"

נאום חוצב להבות.
ועדין נשאר הצורך הכי בסיסי -להיות שם..

כתוב נפלא.
לפני 13 שנים
dahanc​(שולט) - תודה...תמיד יש צורך בסיסי...להיות :-)
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י