חוזר אנוכי מחופשה ארוכה מארץ שבה אם הגורלות חרצה עבורי ,עבר . הווה , ובעיקר את העתיד...
מרחב הזמן שאני נע כעת הוא כמעט על אנושי...עובד , ובעיקר טווה בעיקר את הקורים כדי לסתום חלל בן תשע
שנים ,והתהום הפעורה בין התרבויות השונות בהן נאלצו שני ילדיי לחיות ללא אשמתם כלל היא כה עמוקה ונראה
על פניו שהשוקת ממש שבורה...הפערים החברתיים הם עצומים והלך החשיבה בין חינוך השמרני האנגלי לבין
החינוך הפתוח הישראלי ממחיש עד כמה המבט של הילדים האלה על החיים הוא כה שונה ,ועם זה אני נאלץ
להתמודד יום ולילה...בהסברים ביחד וגם לחוד לעיתים ללא הועיל ,וזה מתסכל ומעצבן ובעיקר עבורי גם עצוב
הילדה בעיקר נלחמת על הטרטוריה שלה הקודם , בהן היא חשה מאוימת בגלל שנדמה שהיא חושבת שאח שלה
נוגס בתשומת הלב שהיא קיבלה כשהיא היית לבד קודם לכן...דבר שאני אישית הקפדתי כול כך שלא יקרה וזה קרה
כפועל יוצא של בגלל הרבה מצבים שקרו בשטח ,משום שהיינו צריכים ואמורים להעניק את הביטחון הרצוי לילד
שהגיע רק עתה לארץ זרה עבורו...והיא פשוט נכנסה לטירוף של קנאות לא מוצדק ,שאני עם כול נסיוני האדיר
בחיים ,פשוט נפעם ממה שקורה ...פשוט נדהם כול פעם מחדש מהדינמיקה הלא ברורה של החיים ....
הילד בעיקר מופנס וכועס על הגורל שהפריד אותו מהמשפה ,כועס על הגורל שלקח את האמא ולא סולח , ובעיקר
שגדל בשדות זרים ולא איתנו כמשפחה בגלל החלטה אינדוידואלית של סבתו שפשוט העלימה אותו ,ומסרה פרטים
כוזבים ,כך שאני והרשויות המקומיות והזרות לא יכולנו כול השנים לאתר אותו עד לאחרונה...והעבודה האישית
איתו מצריכה המון סבלות והמון פסיכולוגיה אישית כדי לנסות ולשנות דפוסי התנהגות השייכים מן הסתם לתקופת
האפרטהייד שהיתה נהוגה המון שנים אצל משפחות לבנות בדרום אפריקה בימים הנוראים ההם ,בהם הלבנים
חונכו שהם מעל כולם , וזה בדיוק הקטע הקשה לנסות לשנות דפוסי התנהגות לבחור בן 19...זה קשה ,אבל
בזכות האופטימיות הנדירה שלי יחד עם רוך וקשיחות מנטלית בה ניחנתי מאז ומעולם ,אני אתמודד עם כול מה
שיפריע לי בהמשך ...עם הכול ללא פשרות !!!
ואני אנצח בסוף .מבטיח...א-נ-צ-ח ....משום שפשוט אין לי ברירה אחרת...:-))))
שהכול יעבור ממול...שבת שלום }{
לפני 13 שנים. 30 באפריל 2011 בשעה 5:09
