יש תקופות ללא מילים ,העטופות בנחיל תחושות ולא מעט כמיהות ...תחושות עוצמה וחופש נפשי לגלות
לרצות להבין, ולנגוע בחוטים מקבילים השזורים בתיל דוקרני וכואב ובעיקר לנסות ולהגיע לאופק החובק
זו תחושה משכרת ומאוד מרגשת היכולת הזו של לנסוק ולצלול חליפות , לגעת ולראות ולהבין כמוסות של
אחרים ,למצוא שבילים חדשים וללמוד פרקים נוספים ...גם אם זה אומר לחזור אל הקצוות של האופל
האינסופי של החיים....
הרי אלה הרגעים היקרים לי ביותר , חלקיקי יומי ופיסות המורכבות מחלקי חיי השמורות היטב בממלכת
ראשי ולכולם מפתח אחד והוא...ליבי ! .
תמיד אשים לב למחשבות שלי כי הם בדרך כלל מתורגמים למילים שיוצאים מתוכי , ולעיתים הופכות הם
גם למעשים שלי שלאורך זמן הופכים מן הסתם להרגלים שלי...שאני מודע אליהם עד שהם מוטמעים
כערכים בסיסיים בתוכי , וכול שנותר הוא לאמץ אותם עם ניסיון בשנים משום שלבסוף הם הופכים לגורל
האישי שפוגש בך בחלוף השנים .
תמיד דקות של שקט מפשטות כול מילה או מעשה , כשבסופה הצינה משתקת וחותמת שאלה בתשובה
שמשחררת שוב שאלה...עיניין של שתיקות ודקויות ,
להקשיב להדים תמיד ללא קול...ואז תמיד ברגעים כאלה אני חש את הלהבות המתריסות ...המעזות לגעת
בנימים הכי דוממים עד שלשונות התבערה הכחולות דועכות אט כשהבעות הכאב משתתקות...
בין חיוך של אמת והגילוי הרגשי, תמיד אחוש את הרשות לצעוד יחף באושרי בבליל רגעים של תום בעיניים
צוחקות בשדרות מוארים...
בין עצבות מתפשטת אל חיוך כובש בין הטיפות של הלבד ועד לחיבוק האוהב והתומך ...אשוב תמיד לשקט
המציף שאליו תמיד בלהט אתמסר ! .
שבת שלום...ושהכול יעבור...}{
לפני 13 שנים. 7 במאי 2011 בשעה 4:39
