מונולוג

בזמן אחר...

כשבחיים היה עוד קסם כשעוד ראה הוא מעבר לגבולות הקשת

והחיים עצמם היו קרובים לשמיים מאשר יצוקים על האדמה ,יכל הוא

עוד להשיר מבט ...לראות עיניים ולהרגיש לב נגוע בפרח המסנוור באורו

הבוהק ,אבל בד ובד שורט הוא בקוציו החדים...


והיא רצתה רק בקירבתו ותו לא...


והוא חשב אותה...


היא ראתה אותו מעבר למסיכה שעטה... היא פשוט אהבה אותו

הוא אף פעם לא היה שם הוא פשוט לא ידע איך...


עננים אפורים של חלומות סימאו את ראייתו ...


כול שרצתה היא לנגוע בפניו במקום התמים הזה שלו...רק לנגוע ותו לא...

בנקודה בה הסתתר ילד מפוחד בגוף מגודל...


הוא אהב את גופה לגעת ...והיא אהבה את מגעו כשליטף עורה בכמיהה מאוהבת

אהבה גם אהבה את מילתו הכתובה כנכס והעניקה לחלומותיו ציביון של אהבה ...

ממכרת...


הוא לא השכיל לקחת ...ואפילו אינו מבין למה..

וכך גם היא...


שני קווים מקבילים של רגש ברגש , נגיעה בנגיעה...בחלום הזה של שניהם ...

נותרה רק מציאות...נושכת...



שבוע טוב ושהכול יעבור ממול...}{