מונולוג

לפעמים



כשאני הולך לאיבוד

היא נוגעת בי שוב

לרוב...



היא תתגנב מאחור

תאחז בחוזקה

ולא מרפה...



חודרת בלהט את העור

מארגנת את נישמתי

ועושה סדר...




מציירת בצבעים

זוקפת גבי...



גורמת למחשבות לייצר מילים

שמייצרות חזרה מחשבות

הסוללות דרך חדשה...



היא תאהב אותי כפי שאף אחת

לעולם לא תוכל...




האושר נוסק... והרגש פועם

ואז לפתע...



היא תקום ותעלם בשניה

כמו שהיא תמיד הופיעה...



ותשאיר אותי שוב אובד בדרכי

מגשש באפילה שיורדת...



מוזה מדהימה שלי....




שבת שלום...}{