מונולוג

שפתיים חשוקות

והעפעף דלוח

בכי משתנק...



צוחות אישה

כשהשד מצטחק

בוהה בגוף מתייסר...



קולות מהמתים

נתונים למבחן

גופה מיוזעת

נתונה באזיקים...




שוב הכול נקבר

אל תוך המשחק

ולאשליה סוחפת

לתוך אותה פנטזיה...



שלעולם אגב תמיד

נשארת.....



יש בשיר הזה המון מכולנו בתקופה כזו או אחרת....געגוע עז ,ורצון לדעת

המון בזמן הכי לא נכון....כשאוהבים....:-)