מונולוג

בעוד העיניים בוחנות והמוח מעבד את הצלילים שברקע...יושב הסנטר על המרפק בשלווה נונשלטית

שוזר אני את כוחן של המילים , לעיתים פשוט רוצה להפסיק מלחשוב רק כדי לתת הפוגה למוח ולנטרל

את שרידי המחשבות , ופשוט לרחף בחלל אינסופי העטוף בשלווה השמורה מין הסתם לנשמות הצופות

בנו מלמעלה...ולתפוס מעט תנומה ....



אבל העיניים מסרבות להעצם ובוחנות ללא הרף בינות לשמש והצל , והמוח ממשיך לעבד את צלילי החיים

מעלה מנגינות אל השחקים לעיתים משונות ולפעמים מרנינות , מביט שוב ושוב אל החלל ופשוט מנסה לשוא

לא לחשוב...אך מונה שוב ושוב את הכוכבים במהירות האור וחוזר חלילה ....



הסנטר נשען על היד ורק המרפק נמעך לאיטו...



זרמים ,מלכודות , מכוונים ומתכוונים , רצף של משקעים ,שקערוריות מתוך תוכן של החיים...ומחילות שניבנות

מהצורך להסתתר ולהיטמן...ולהחשף רק לאחר שאנו מבינים שמישהו מבטיח להיות חבר , כלל לא האמנתי

שאפשר לבנות מגדלים רק מעצם המחשבות שבנויות מסולמות של שלל הבנות...



ואז מתוך מרפסת הבנויה ממרום , המכוונת עד אין קץ את אותו חלום...ששזור מבלבול יחד עם מטאפורה

שנלקחת מדימיון פורה ונמשכת מחוטים רכים של זרעי היצירה ...המשבחת את המציאות אל עולם יפה יותר

בקיצור אל חלום הבריאה שלי השוכנת כה עמוק בתוכי...


וכשאת ...


קוראת אותי או רואה אותי ...שומעת את הצלילים ומבינה היטב את המילים ...בעיקר את השקטים...וגם את

אלו שאינם תמיד נשמעים כלל...



וכשאת כה עוטפת ומלטפת...הגם שמתאווה ותשוקה את כה בוערת, את תובעת ולוקחת כשאת מביטה בי

ואומרת לי... את גם עושה בי...


אני...


לא יכול שלא...


להיות ...


שלך....



שבוע טוב ושהכול יעבור ממול...עד חלוף השנה....:-)