אולי זה הזמן שהופך אותנו לכול כך אדישים , אדישים לעצמנו בעיקר ואולי זה המבחר כפי שסח לי חבר היום
שהופך אותנו לעצלנים כול כך , ואולי פשוט הטכנולוגיה המתקדמת והנחבאות מאחורי מסך מרצד כלשהו...
ואולי זה רק אני ...שעמוק בתוכי רוצה להאמין שאפשר יותר , שאפשר עדיין לחוש משהו שהוא לא נגוע במכניזם
משהו שהוא לא סתמי ובדרך אגב....
אני יודע ויכול רק להעיד על עצמי שאת הלב שלי שמלא בסדקים וחתכים שזרתי בחוטים ציבעוניים ועטפתי בקרום
כי פשוט צריך מידי פעם להפסיק לכאוב , והקרום הזה שעוטף בחום מתחיל לגלות סימני סדיקה כמו קרח דק
במרחב האין סופי השקט .
האש בוערת בי כמשל ללבה מתפרצת והאש מלאה בלהכיל ,מלבד הרגש הפועמת בתוך הנימים וזורמת בורידים
חסרי רגישות ,היא מכלה בי ויחד עם זאת מכילה אותי ביחד עם תווים של שתיקות הממיתות נשימות חופשיות
רוצה להנמס לתוך בליל של צבעים שבהם פעם צוייר גופי והפריחה את אדרת נישמתי...
ללבוש שוב את הבגד השחור ולהתמזג אל השקט הנפלא ולבהות שוב בשלג המקפיא ולחוש את השקט המאפיין
שמלווה אותי דמותך על רקע שלוש טיפות דם על השלג הצח .
את כול מילותיי אספתי עבורך וארזתי יפה בניר משי חלקלק ואף קשרתי בסרט בצבע הדם , את מחשבותיי שזרתי
עבורך ומחלק אותן בפיסות קטנות כול אחת ואחת עם תגית קטנה בצבע שחור...
ואת כולן הסתרתי ממך כי את לא תוכלי לקחת אותן משום שלעולם לא תביני ...לא באמת ובטח לא כפי שהן היו
אמורות להיות מובנות...
בואי אלי ילדה אני לא כמו כול האחרים ואני לא שקט ובטח לא כנוע , איני יודע להיות כזה ..ולא יודע לוותר לעצמי
ובטח גם לא בשבילך ,לחיות לצידי זה משול לצפיה במחזה של קברט ...לא תוכלי להתקרב לגמרי כי פשוט הקצב
מהיר מידי...את פשוט צריכה לדעת לרקוד עם זאבים ולדעת לשחות בבריכות עמוקות למדי...
תני לעצמך לחוש את הרע את המכוער והכואב ותני לשדים המתרוצצים במוחך חופש ,הרי הם חלק ממך ...הניחי
לסיוטים ללטף את גופך וללחך את נשמתך ולצנן בך את החום הבוער ,אף אחד לא יעצור אותך באמת והשקרים
של כולם דינם להתמוסס...רק כך תוכלי לעמוד מול כול חשיכה מנחמת , שחררי יקירה את כול המפלצות הקטנות
ולתת להן דרור בתוך שדה החלומות שלך ורק כך תוכלי לנשום , באמת ומקרוב...
אתמול בלילה שהכול היה שקט והחברה הטובים הלכו לישון העולם האחר התעורר , באצבעות נוגעות לא נוגעות
התעוררת מפחד החושך , כי בחושך האמת שלך נשכבת מעלייך כמו שמיכת קוצים דוקרנית...ניסית לא להדיף את
מגע הקרח שאפף אותך שם כשהתכרבלת במיטה רחבת הידיים שלך...אבל חשת היטב את המילים שלא נאמרו
את המגע שלא היה , כן חשת אותן...פחדת להניח לדמעות לנקות אותך...משום שאולי פחדת לטבוע ולצלול...ואולי
בכלל פחדת לגלות שבלילה זה רק שדה חלומות שממלא אשליות הזורע פחדים ותוא לא...חלומות מתוקים....
נוגע בך כפי שלא נגעתי מעולם וכולי עטוף ברוך אינסופי , יש בי רצון עז לגונן עלייך ...כמו ילד האוסף צעצוע יקר
חש כילד שעולמו התאכזר אליו ,ילד שאינו יודע איך למחול לעצמו ...והמילים שלחשת לאוזני הן אחת המפתחות
שבהן מבטיח לחון מעט את עצמי...לאן אקח את עצמי , הדרכים יקירה אינן ברורות בין העולם הזה לעולם אחר
לאן אקח אותך...? בין האמת שלך לעולם שלי...? , בין החוקים של העולם שלי...? או לכאוס שבעולמך...? לא
ברור לי כלל היכן פיסת האדמה שתוכל להכיל אותנו...לאן אקח אותי . אותך...בין המילים ואולי באחת מהשורות
שנכתבו , נוכל למצוא פתרונות...
דרך חויות הגוף אנו יוצרים את מטען הנפש , המבורכים שבנו יוצרים גם דרך מטען הנפש חויות הגוף...ואז
נוסקים איתן עוף...בני אדם הם היצורים היחידים שגם כשהם חיים הם יכולים להיות מתים...אל תרדפו אחר
האושר , התענגו רק על הרגע...זיכרו ההצלחה היא להשיג את מה שאתם רוצים והאושר הוא לרצות את אשר
השגתם...:-)
שבת שלום ושהכול יעבור ממול...}{
.
לפני 12 שנים. 14 בינואר 2012 בשעה 11:13