כותב אני רשמים מארץ רחוקה מהמקומות בהן ליבי רטט ורגש יותר מפעם אחת , ארץ שבה גיליתי את אהבתי
יבשת בה חוויתי את לידתי כול פעם מחדש במשך יותר משתי עשורים , מדינה בה נולדו יילדי לאותו מיילד הודי
חזרתי שוב אל הזיכרונות ואל כול התחושות והרגשות שהיו מנת חלקי בארץ המדהימה הזו דרום אפריקה...
כן החיים לימדו אותי שתמיד כדי להתגבר על כול הכואב והמעיק ובעיקר על הפחדים והחששות ...תמיד כדי לחזור
אל המוקד ששורף ומייסר , על מנת להתמודד עם האמת האמיתית שצורבת ולא להסתתר מאחורי פילוספיה זולה
פשוט להתייצב גלוי מול החורך והצורב , הכואב שיוצק קרח בנשמתך וגורם לרגש הבא להתרחק ממך כאדם וגבר
וכן כול פעם שאני מבקר שם , אני מתמודד יחד עם ילדיי עם הטראומה הנוראה של אובדן חיים .
כתבתי מעל תל האבנים המכסה גופה אומנם , אבל בדברים שלחשתי היו כוונות שמיים אל הנשמה הנגועה
בשכינה שמעל...
"פעימות הלב קוצבות זמנים... אותן פעימות הממחישות עבורי עולם ארעי ,דמותך מרטיטה אמות וסיפים ומרעידה
את כול נימי הנפש , תכול עינייך ממיס ומודה לאלוהים שהכהה את עיניי לבהות בעלומייך ...מתוך טישטוש מבורך
חי אנוכי בגן עדן המעלים מתוכי כול קמט וסימני זיקנה , קולך הענוג משחרר בתוכי עדנה שלווה וניחותא....בוחן
מרחוק ולא מעיז להתקרב...
לידידי תמיד אמרתי ברצינות תהומית הנה אשת חיי , הכרתיך מתוך ריחוק אך מראה עינייך וקסם השמור רק לחיוכך
היכה בי שוב ושוב וסדק באיטיות בביטחה את עולמי הקשוח ...עד שלבסוף הותרת אותי חסר אונים ושבוי של אהבה
ללא אפשרות של חנינה ...אסור בכבלים של אהבה מתשוקה ורצון .
שימרי נפשך במרומים הרי בסופו של הליך של כול פעימות הלב מטבען לכלות את הזמן...את אהבת אמת ,נפש
התאומה לנפשי , עוצמה משכרת מקננת בגופי ומציתה מחדש כול יום את עלומיי ומעצימה את יישות ייצרי....
כן את האישה של חיי ואם יילדי , ברכת האלוהים שוררת עלי כשאת מופיעה בחלומותיי וברגעים הכי חשובים
של החיים שלי ונפשך תמיד איתי בהחלטות הגדולות כקטנות....
מודה אני לאם כול הגורלות שמאפשר לי לחוות ולחיות כול פעם מחדש את ההיסטוריה שלי ונותן לי את הכוח
כול פעם מחדש...
ברוך הנמצאים...ושבת שלום ושהכול יעבור ממול...}{
לפני 12 שנים. 7 בינואר 2012 בשעה 13:01
