מונולוג

הפרא שבי מחלחל

החיה שבי שוב מיללת

מריח דם מול סהר מלא

כמו שוט שמצליף מתוך

לב מדמם...

" כרעי  " ...לוחש בסרקזם מקפיא

עומד גא עם מבט יהיר

אוחז בשוט בזרוע נטויה

ומצליף באסרטיביות מענגת

"הרימי את התחת " ...שואג באכזריות

פסים אדומים בלהט נוצרים

קולות זעקה הופכים ליבבה

בכי חרישי אופף דממה שאחרי

הסערה..

"ארצה !" נובח בארשת נבזית

שפתיים מייבבות מוקירות תודה

עיניים ערלות מביטות לריצפה

רעד מפרכס מעיד שתשוקה לעולם

אינה נעלמת...

מביט בערגה ...

לוגם מהבירה עם ארשת קפואה

וחושב איך נהפכתי לחיה קוטלת

ברגעים של קסם...

והפרא שבי שוב מריח דם...

לא מוותר על האפשרות להתחיל

את המשחק מחדש...