סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מונולוג

נגיעות של החיים...
לפני 7 שנים. 2 בינואר 2017 בשעה 16:15

 

 

מורה לי להתפשט מולו. 

 

להרים את ידיי אל מאחורי העורף, סוקר את גופי העירום לגמרי. 

מכף רגל ועד ראש בזמן שפניי מאדימים יותר ויותר.וגופי המצטמרר

מסגיר את הרגשות הגואים מנפשי המיוסרת

 

פוקד  עלי לשכב על המיטה ולהושיט את כל גפיי לקצוות המיטה. 

קושר אותי חזק, מתוחה וחסרת אונים...

 

רוכן מעלי. האיבר הזקור שלו מרפרף על גופי בעודו  מנשק את צווארי. 

מתכווצת אני תחתיו וכול גופי מתקמר אליו

 

הוא לוכד את פיטמותיי ...נושך אותן בתאוותנות , מענה ומענג בו זמנית

עם מגע לשונו החם.

 

הוא מרטיב אותי עם לשונו, חודר מהדגדגן פנימה אל החור שלי. 

הוא מענה אותי בלשונו החודרנית בעדינות שמטריפה אותי מדעתי. 

 

והוא כול כך נהנה לראות  אותי מתפתלת, נאנחת וגונחת. . 

 

אני מתפרעת תחתיו, והוא ממשיך. כל הגוף שלי נוטף ומזיע, בוער לי. 

הפיטמות שלי זקורות מדם התאווה  וגבי מתקמר.

״אדוני! אני יכולה לגמור?!? בבקשה!״

 

אני מתחננת ...בוכה ומדממת ...ומתוך ההשפלה

נושכת שפתיים אני ומחזיקה עוד קצת...

 

הגוף מתחיל לרעוד ללא שליטה. ואני מרגישה את הפיצוץ מתקרב. 

 

בעיניים דומעות מיסורים , אני מתחננת בפניו שוב. ״אדוני. בבקשה אדוני! בבקשה! תן לי לגמור! "

הוא מסתכל בי, מגביר את הקצב בנונשלנטיות ...יורק אל הפות הפעור והנוזל  ומשפשף עד זוב

את הדגדגן המאדים שלי....

 

״תגמרי.״ הוא גואל אותי. 

 

אני גומרת, עוד, ועוד ועוד. גופי המעונה מתעוות ורוטט...ללא סוף

 

חוסר שליטה במחשבה תחילה....

 

אהבתי....

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י