אני והכניעה שלי...

אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה. זה שאני כנוע, זה ברור. זה שאני אוהב להיות כנוע, נו... השלמתי עם זה. אבל זה שהכניעה שולטת בי? זה כבר קטע לא ברור, לא?

אבל זה ככה. פשוט ככה. אני מוצא את ה"כניעה" שלי שולטת עלי בכל רובדי חיי. אם לא הייתי חזק מספיק, גם טיול בטיילת ת"א היה הופך ללילה ארוך של ליקוקי מגפי נשים עוברות ושבות. אז אני כנוע והכניעה שולטת בי, אבל כנראה שיש בי עוד מקום אחד שלא נכנע לכניעה הזו.

מזל. אחרת היו מאשפזים אותי בכפיה בחלוק לבן, ואני ככנוע מעדיף שחור... aren't we all? 😄

טוב נו, זה יספיק לפעם הראשונה.