בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני והכניעה שלי...

מקום לפורקן אישי של המחשבות, הדעות והרעיונות שרצים לי בראש בנוגע לכניעה שלי ולעולם החיצוני.
לפני 16 שנים. 19 בינואר 2008 בשעה 19:00

האמת? אני קצת מתבייש לכתוב על זה. כאילו, על זה שהרגשתי כמו בן 16. כאילו, על זה שהתרגשתי מבקשה פשוטה של מישהי...

אבל נתחיל מהתחלה.

בשבוע שעבר, אחת השולטות באתר, שעזרתי לה בעבר, ביקשה את עזרתי להקטין תמונה עבור הבלוג שלה, לשים אותו על אתר צד שלישי ולתת לה את הלינק כדי שתוכל לשתול אותו בבלוג שלה, היות והיא לא יודעת איך עושים את זה.

בקשה פשוטה, לא? אז שמישהו יסביר לי לעזאזל, למה התרגשתי כלכך בזמן הביצוע? למה המה-שמו קם כאילו ראה את ג'נה ג'יימסון מרצדת על המסך? כולה ביקשו ממני עזרה טכנית, וזו אפילו לא היתה דרישה, אלא באמת בקשה.

ואני, כמו דביל, מיד עונה ב"כן, גבירתי", "בבקשה, גבירתי". כאילו שהיא גבירתי.

אוףףף... אני באמת מרגיש דביל!

FRENCH VANILLA - מה רע בלהרגיש בן 16? ולמה להתנצל או לפקפק במה שעושה לך את זה...
תהנה מההרגשה וזהו.
התגעגעתי..
לפני 16 שנים
עבד_נאמן​(נשלט) - מוזר לי שאני מגיע מזה לריגוש מיני. נראה לי כמו סטיה (כאילו שלהיות עבד זה נורמלי)...

וגם אני התגעגעתי! אז יותר אל תעלמי לי!
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י