|
|
|
כבר כמה שבועות שלא.
כי דברים שעוברים עלי.
כי דברים שעוברים עליך.
כי מלחמה.
כי שכנים.
כי אמא שלך.
כי ילדים שלי.
כי החיים קורים.
וכמו בפתגם סיני עתיק:
דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
אבל.....
כשכן, אני היחידה שיודעת איך לקחת.
כשכן, אתה היחיד שיודע איך לתת.
ושם
ברגעים האלו
זה הכי טוב שיש.
אמרת שאתה מתחזק.
חייכתי.
חשבתי איך אלפף רצועות תפילין סביב פרקי ידיך.
צמודצמוד.
ידעת שאחת הפרשיות שבתפילין מדברת על שכר ועונש?
עונשך הוא שכרי!
פנטזיות אפלות.
איש אחד חלק איתי פנטזיה אפלה שלו.
איש אחר שאל אם הגבר של חיי יודע על כל הפנטזיות שלי.
איש אחד מהעבר הרחוק חלק איתי את האפלה שלי, אפילו בלי לדעת שזה מה שקורה שם.
אישה אחת נבהלה כשגילתה שהיא קיימת בה.
היא טאבו.
לא מדברים ככה.
אפילו לא חושבים ככה.
אני גם לא בטוחה שהיא עדיין נכונה לי.
טאבו.
עכשיו השכב אותי לישון.
כסה היטב בשמיכה ושכב לידי.
הנח לי יד על הישבן.
לא ללטף.
להניח.
אמרתי לא ללטף.
אין בי כוח אפילו להעניש אותך.
פעם אחת בחיים פשוט תבין, בלי עונש.
לא ללטף, רק להניח.
יופי, ככה.
לילה טוב.
המפלצת שבי התעוררה.
לא בטוחה למה וגם לא באמת אכפת לי.
מסתבר שכשהמפלצת ישנה לאורך זמן, השריטה שלי, זו שאני מתביישת וגאה בה בו זמנית, הופכת למכתש.
(אם כשיש לי שריטה אני שרוטה, אז כשיש לי מכתש אני מכותשת? :)
עכשיו תצטרך להתאים את הגבעות שלך למכתשים שלי.
בטוחה שיהיה פה מעניין......
ברגע המדוייק בו חשבתי על היום שהיה, על המושלמות שלו, על העונג שזרם ועל כך שהדבר היחיד ששכחת זה להגיד תודה בסוף....
באותו רגע מדוייק הגיע ווטסאפ התודה ממך.
ושוב יש לי זיקפה.
בוא.
השארתי אחרי שובל של פירורים, שתמצא דרכך אלי.
אמרת שהדרורים אכלו אותם לפני שהספקת.
ניסיתי מטבעות זהב.
הפעם טענת שהעורבים הקדימו אותך.
פיזרתי ענבים.
אמרת: את יודעת, השועל.....
אולי דבש?
תירצת: הזבובים.
שוקולד? אתה אוהב שוקולד....
התלוננת שעמי ותמי הגיעו לפניך.
ביקשת שאשאיר שובל של שוטים ומגלבים.
ביקשת יפה, אז השארתי.
אבל אז הסתערו עשרות גברים ולא מצאתי אותך בתוך ההמון.
הרגשתי שמאבדת את עצמי.
הפסקתי לנסות.
הפרא מתלונן שאין ביננו בדס"מ.
הוא צודק.
קצת בגללי, הרבה בגללו.
קשה הפרא הזה, דורש עבודה.
ואני - אני באתי לנוח, לא לעבוד.
"אני רוצה בדס"מ איתך" הוא אומר.
הקטע הוא שלי לא אומרים מה לעשות.
אז שחררתי אותו לרעות בשדות זרים.
בחר זרה אחת.
אז יש בי קנאה אבל גם שמחה.
כי אני אוהבת אותו ורוצה שיהיה מאושר.
כי הגיע הזמן שמישהי אחרת תעבוד קשה, אני אחכה פה כדי לקצור פירות.
עוף גוזל.
וגם -
הוא יקרא את הפוסט ויהיה לו מה להגיד.
שקט, פרא, הצלחת להחזיר אותי לכתיבה אחרי שנים שלא.
תשמח וזהו.
במערכת יחסים צריך
להתפשר
ללכת לקראת
לגלות הבנה
להעלים עין
לוותר
אנחנו במערכת יחסים.
בבדס"מ צריך
לדרוש את שלך
להתעקש
לקבוע עובדות
להבחין בכל פרט
לנהל
אני בדס"מית
הקדמה
כיתבי לבלוג! דורש הכלוב. עם סימן קריאה. אני לא אוהבת שמדברים אלי עם סימני קריאה.
אבל לפעמים אפילו אני מגיבה אליהם.
הוא לא, דרך אגב.
גוף הפוסט
אם משהו מרגיש לי כמו אגרוף בבטן, אל לך להגיד שאתה לא היית מרגיש כך.
פשוט לטף לי את הבטן.
אם נעלבתי, אל לך להגיד שלא הייתי צריכה להעלב.
פשוט תתנצל.
ובכלל, תתנצל לפעמים!!!!!
אם הייתי חושבת שלצייר סימני קריאה על התחת המנוקד של היה עוזר, הייתי מציירת.
זה לא.
ובכלל, אני מצליפה מאהבה. לא מחינוך.
תתחנך כי ביקשתי, יפה, עם הסברים ונימוקים, כי זה חשוב לי.
ותרכיב משקפיים כשאתה קורא!!!
בתודה מראש,
אני
