לפני 6 שנים. 14 במאי 2017 בשעה 21:01
אני ב ZONE
בוא גם אתה
העז
שחרר
לא יאונה לך כל רע.
אמירות
לפני 6 שנים. 9 במאי 2017 בשעה 19:38
אורגזמה רודפת אורגזמה רודפת אורגזמה רודפת אורגזמה.
משהו באוויר.
משהו בתפיסה. בחשיבה.
שלי? אולי. שלו? בוודאות.
זה מעמיד לי.
הוא לא אוהב את הביטוי הזה, מעמיד לי, הזונה שלי.
גם לא כשאני קוראת לו זונה.
אבל כמו שכבר אמרתי מזמן: הכרנו בכלוב, לא בג'יי דייט.
א
ו
ר
ג
ז
מ
ה
כי אני בדס"מית, לטוב ולפחות טוב.
א ו ר ג ז מ ה.
תגיד תודה.
לפני 6 שנים. 4 במאי 2017 בשעה 17:40
לאט.
בשקט.
על קצות האצבעות.
בהתגנבות.
ביד רכה.
במילים שקטות.
במשפטים קצרים.
במבטים עמוקים.
ברוך.
באהבה.
כך אביא אותך אלי.
עד שתגיע.
להבנה.
לנתינה.
להתמסרות.
להשתוקקות.
לכניעה.
ובסוף
כך זה יהיה:
אם זה נהיה רכבת הרים אני עוזב ידיים.
אם זה דם על הפנים אני שוטף במים.
לפני 7 שנים. 25 באפריל 2017 בשעה 10:50
להכניע.
מילה סקסית.
פעולה סקסית.
מתמכרת.
לפני 7 שנים. 8 באפריל 2017 בשעה 19:20
לא היה לי ראש לפילוסופיות עמוקות, לשיחות נפש אל תוך הלילה, לחשיפות רגשיות, לקצות עצבים רגישים.
רציתי לרוץ מהר, לנגוס ולבלוע, בלי ללעוס.
טרפתי. נתתי לדם לטפטף מפי, ניגבתי בשרוול בתנועה מרושלת.
תזזיתית, מעיפה מבט ומבטלת במחי יד, לוקחת קצת מזה וקצת מההוא ומחליטה שאף אחד מהם אינו מספיק טוב.
האבק שהתרומם מאחורי נכנס לעיניהם של אלו שנותרו מאחור, מטשטש ראייתם וגורם להם להמשיך לאהוב אותי למרות.
רואה רק את עצמי לנגד עיניי, דואגת אך ורק לסיפוק צרכיי, משאירה חללים בדרך ואפילו לא מוודאה הריגה.
הם לא שנאו אותי, הם לא הצליחו להבין שזו אני ולא הם כי הרי אמרתי שזה הם ולא הייתה להם ברירה אלא להאמין.
וכך חלפו ימיי, שבועותי, חודשיי.
ואז הוא.
ניצב חזק, חוסם דרכי, מסרב ללכת, מתעקש, מיישיר מבט ולא מוותר.
פתאום ראיתי בעיניו את השתקפותי והיא נראתה בדיוק כמו אני של פעם, אני של לפני השבר הגדול.
פתאום ניסיתי להבין מה הפכתי להיות, לאן רציתי להגיע.
ועצרתי.
ואז הוא.
מולי, על הברכיים, מעריץ.
ואז הוא.
לפני 7 שנים. 21 במרץ 2017 בשעה 22:16
לפעמים בא לי לצעוק, אבל לימדו אותי שכשאני צועקת לא שומעים אותי.
אז מורידה שני טונים ואומרת.
שומעים?
לא בטוחה.
רגלי!
למען השם, רגלי!
למעני.
לפני 7 שנים. 25 בפברואר 2017 בשעה 15:58
הרי זה טיבן של נבואות.
לפני 7 שנים. 24 בפברואר 2017 בשעה 14:40
אישה גדולה בכלוב קטן
מחפשת את אשר לא קיים.
ראתה הכל, המסר מאוס.
טעמה מהרוב, הדיבור לעוס.
חושבת אור בקצה המנהרה,
צועדת לתוך אפלה גמורה.
לא מוותרת, תולה תקווה,
נוגעת בו עם המון אהבה.
כשגם הוא יאכזב תעניק סטירה
תלך לסמן לה מטרה חדשה.
לפני 7 שנים. 3 בפברואר 2017 בשעה 22:45
תמיד חשבתי שאין לי גבולות,
גם כתבתי שאין לי.
למעט אנשים שכותבים .......... ולא ........ אבל זה היה גבול מיותר, כי מי שכותב .......... ולא ............ בכל מקרה לא הבין מה אני רוצה.
אז היום נהיה לי גבול חדש:
כשהמסך יותר מעניין מהיד שלי על התחת החשוף שלך.
גבול!
לפני 7 שנים. 17 בינואר 2017 בשעה 15:54
.....................................