בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 9 שנים. יום חמישי, 4 במאי 2017 בשעה 16:40

לאט.

בשקט.

על קצות האצבעות.

בהתגנבות.

ביד רכה.

במילים שקטות.

במשפטים קצרים.

במבטים עמוקים.

ברוך.

באהבה.

 

כך אביא אותך אלי.

עד שתגיע.

 

להבנה.

לנתינה.

להתמסרות.

להשתוקקות.

לכניעה.

 

ובסוף

כך זה יהיה:

אם זה נהיה רכבת הרים אני עוזב ידיים.

אם זה דם על הפנים אני שוטף במים.

לפני 9 שנים. יום שלישי, 25 באפריל 2017 בשעה 9:50

להכניע.

מילה סקסית.

פעולה סקסית.

מתמכרת.

לפני 9 שנים. יום שבת, 8 באפריל 2017 בשעה 18:20

לא היה לי ראש לפילוסופיות עמוקות, לשיחות נפש אל תוך הלילה, לחשיפות רגשיות, לקצות עצבים רגישים.

רציתי לרוץ מהר, לנגוס ולבלוע, בלי ללעוס.

טרפתי. נתתי לדם לטפטף מפי, ניגבתי בשרוול בתנועה מרושלת.

תזזיתית, מעיפה מבט ומבטלת במחי יד, לוקחת קצת מזה וקצת מההוא ומחליטה שאף אחד מהם אינו מספיק טוב.

האבק שהתרומם מאחורי נכנס לעיניהם של אלו שנותרו מאחור, מטשטש ראייתם וגורם להם להמשיך לאהוב אותי למרות.

רואה רק את עצמי לנגד עיניי, דואגת אך ורק לסיפוק צרכיי, משאירה חללים בדרך ואפילו לא מוודאה הריגה.

הם לא שנאו אותי, הם לא הצליחו להבין שזו אני ולא הם כי הרי אמרתי שזה הם ולא הייתה להם ברירה אלא להאמין.

וכך חלפו ימיי, שבועותי, חודשיי.

ואז הוא.

ניצב חזק, חוסם דרכי, מסרב ללכת, מתעקש, מיישיר מבט ולא מוותר.

פתאום ראיתי בעיניו את השתקפותי והיא נראתה בדיוק כמו אני של פעם, אני של לפני השבר הגדול.

פתאום ניסיתי להבין מה הפכתי להיות, לאן רציתי להגיע.

ועצרתי.

ואז הוא.

מולי, על הברכיים, מעריץ.

ואז הוא.

 

לפני 9 שנים. יום שלישי, 21 במרץ 2017 בשעה 20:16

לפעמים בא לי לצעוק, אבל לימדו אותי שכשאני צועקת לא שומעים אותי.

אז מורידה שני טונים ואומרת.

שומעים?

לא בטוחה.

 

 

רגלי!

למען השם, רגלי!

למעני.

לפני 9 שנים. יום שבת, 25 בפברואר 2017 בשעה 12:58

הרי זה טיבן של נבואות.

לפני 9 שנים. יום שישי, 24 בפברואר 2017 בשעה 11:40

אישה גדולה בכלוב קטן

מחפשת את אשר לא קיים.

ראתה הכל, המסר מאוס.

טעמה מהרוב, הדיבור לעוס.

חושבת אור בקצה המנהרה,

צועדת לתוך אפלה גמורה.

לא מוותרת, תולה תקווה,

נוגעת בו עם המון אהבה.

כשגם הוא יאכזב תעניק סטירה

תלך לסמן לה מטרה חדשה.

לפני 9 שנים. יום שישי, 3 בפברואר 2017 בשעה 19:45

תמיד חשבתי שאין לי גבולות, 

גם כתבתי שאין לי.

למעט אנשים שכותבים .......... ולא ........ אבל זה היה גבול מיותר, כי מי שכותב .......... ולא ............ בכל מקרה לא הבין מה אני רוצה.

 

אז היום נהיה לי גבול חדש:

כשהמסך יותר מעניין מהיד שלי על התחת החשוף שלך.

 

גבול!

לפני 9 שנים. יום שלישי, 17 בינואר 2017 בשעה 12:54

.....................................

לפני 10 שנים. יום שישי, 18 בנובמבר 2016 בשעה 19:26

לפני שש שנים זכיתי בלוטו. בפרס הגדול.

נכונה השמועה שמשלמים על זה מס הכנסה, במקרה שלי המס היה אפילו גבוה מהצפוי, אבל........

המס שווה את הזכיה, גם אם לפעמים נדמה לי שלא.

אומרים שרוב האנשים שזוכים בלוטו מפסידים די מהר את כל סכום הזכייה עקב השקעות לא חכמות וחוזרים לנקודת ההתחלה.

לא יודעת מה זה די מהר, אבל אצלי הזכייה מחזיקה 6 שנים ולא רק שאינה פוחתת, אלא היא גדלה מיום ליום.

כנראה שגם אם הפרס לפעמים חושב שאני משקיעה אותו באופן מוטעה, אני בכל זאת עושה שם משהו נכון.

מודה, יש ימים קשים בהם מתחשק לי לוותר על הפרס הזה ולחזור לחיים שהיו לי קודם.

יש גם ימים בהם הפרס עושה פרצוף של "נמאס לי, אני הולך" ואז נשאר.

הייתה אפילו פעם אחת שממש שמתי את כל הפרס בשקיות והנחתי ליד הדלת, בדרך החוצה. איכשהו, כשלא שמתי לב, הפרס מצא דרכו חזרה לארון שלי והוא עדיין שם.

הפרס הגדול בלוטו..........

תמיד חלמתי לעשות סקס על פרס גדול. שמעתי שחלומות שמתגשמים הרבה פעמים מתגלים כפחות טובים מאשר בפנטזיה. אז אומרים. ההגשמה שלי מצויינת.

ובכן, כמו שאמרתי, זכיתי בפרס הגדול.

תודה יקום.

לפני 10 שנים. יום שישי, 18 בנובמבר 2016 בשעה 9:05

הוא שואל למה.

למה?

כי כך אמרתי.

כי זה מה שאני רוצה.

כי הכרנו בכלוב ולא בג'יי דייט.