שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אמירות

לפני 8 שנים. 6 בדצמבר 2015 בשעה 18:45

מסיבת פמדום, איזו ילדונת מנסה לשדל ילדונת אחרת להצליף באחד אקראי ואומרת לה:"נו,מה לא בא לך, ככה קצת בואי להוציא עצבים".

 

 

להוציא עצבים...........

יש לי כמה כאלה בחודשים האחרונים, אבל זה לא הבדס"מ שלי.

התחת שלך הוא הסובל, סובל מהמחסור, מההימנעות שלי.

חוששת שאם אקח שוט ליד העצבים יצאו דרכו וזה לא הבדס"מ שלי.

אני מצליפה מאהבה.

אני מצליפה כדרך חינוך.

אני מצליפה כדי לראות ולשמוע אותך מתלונן ובוכה ומתחנן שאפסיק ולדעת שאתה נהנה מכל רגע.

אני רוצה להצליף בך אבל לא רוצה לשחרר עצבים שם.

עצבים אני משחררת בצעקות. בים.

קח אותי לים. 

הצל אותי מעצמי ומעצביי, הצל עצמך מהמחסור הזה.

קח אותי לים.

לפני 9 שנים. 20 בספטמבר 2015 בשעה 18:54
לפני 9 שנים. 16 בספטמבר 2015 בשעה 20:48

לנשוך

עמוק

לתלוש

חתיכות

לסטור 

להאדים

להצליף

בכוח

לפצוע

לסמן

לזיין

חזק

עמוק

כואב

להוריד

נמוך

לדרוך

להצמיד

להרים ידיים לשמיים ולשאוג. בקול. שכולם ידעו.

 

לפני 9 שנים. 5 בספטמבר 2015 בשעה 14:42

בזמן האחרון אני נאלצת לפנטז, מכורח המציאות.

מגלה שאני לא יודעת לפנטז על רומנטיקה.

כורסא זוגית במרפסת, מעבר למעקה גשם ואנחנו מתלטפים מתחת לשמיכה.....

נרות מפוזרים בחדר, אתה מנשק כל פינה בגופי ואני בשלך........

חדר הומה אנשים ורק אני ואתה מסתכלים זה לזה בעיניים וזוממים מזימות......

במציאות, כל זה עובד בשבילי. 

אפילו עובד טוב.

אבל בפנטזיות, לבד, כשאני עם עצמי......

גבר על 4, נטול יכולת לזוז, גבירה עם שוט, פסים אדומים על הישבן שלו, אנקות כאב בוקעות ממנו.

במציאות אני גם קצת ונילית.

בפנטזיות לא.

לפני 9 שנים. 7 ביולי 2015 בשעה 7:15

אש על הפנים.

אש בכפות הידיים.

אש בישבן שלך.

אש בין הרגליים שלי.

אש בבטן של שנינו.

אש באוויר שעומד ביננו.

אש ברצפה שבוערת תחתינו.

 

לפני 9 שנים. 26 במאי 2015 בשעה 8:57

כשפגשתי בו והחלטתי לאמץ חשבתי שאימצתי חתול.

מתלטף כזה, מסתפק בקערית חלב, ישן במיטה שלי מכורבל למרגלותיי, התזה קטנה משפריצר מים מעמידה אותו במקום.

עם הזמן התברר שמדובר בנמר.

לוחמני, מהיר מחשבה, אינסטינקטים חזקים, חמקן.

אפשר לאלף נמר?

 

 

 

אל תענה לי!

לפני 9 שנים. 9 במאי 2015 בשעה 15:23

זה לא משחק, גם לא השתעשעות.

זה לא כי בא לי לפעמים.

זה לא כאב, לא רק, חלק קטן מזה הוא הכאב.

זה לא ספנקים אלא מכות רצח שמתפוצצות לי בפנים.

זה לא בשביל להשפיל אלא כי ככה זה אמור להיות.

זו לא עוד פאזה בחיים שתחלוף.

זה לא בגלל המסיבות, החבר'ה, הצחוקים על....

זה זורם לי בדם. גם לו. נראה לי.

ואצל עוד כמה שאני מכירה.

זה גורם לי לרעוד מהתרגשות וריגוש.

זה שם כל הזמן, גם כשלא רועדת.

גם אצל עוד כמה שאני מכירה.

אבל בגדול, הולך ופוחת הדור.

לפני 9 שנים. 25 במרץ 2015 בשעה 17:06

ביום ההולדת שלך היית שתי. אני הייתי ערב. לרגעים גם להיפך. למעשה עוד מהערב שלפני.

ביום עצמו הבוקר נמתח לנו בין הידיים ופתאום ברח לנו מבין האצבעות.

מחבט השטיחים שביקשת ניגן שירי יום הולדת על הנקודות שלך ואתה לא ידעת אם לצחוק או לבכות.

עכשיו כשהמעשים מקבלים מילים זה נשמע לי כמו עוד יום רגיל, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאחריו אהבתי אותך עוד יותר. ואתה אותי.

כשאני כותבת ואתה יושב לידי ושותק זה בסדר.

כשאתה מדבר היד מתלבטת בין הקלדה לסטירה.

הכי אני אוהבת שאתה מוריד את הראש למטה ואני בוחשת לך בשערות, כמו כלבלב מפונק שיודע שהמשיכה תבוא אבל הנעימות שווה את הסיכון.

אל תתקן לי את שגיאות ההקלדה, כי מי אתה ש.........

T

לפני 9 שנים. 13 במרץ 2015 בשעה 21:10

מסתבר שקולר רגיל לא מספיק במקרה שלך.

יש צורך בקולר דוקרנים.

מסתבר גם שרצועה מתארכת מבלבלת אותך,

צריך להשתמש בשרשרת ברזל.

אבל אני, לא בא לי להתאמץ.

كُلّ كَلْب بِيجِي يُومُه.

 

לפני 9 שנים. 7 בינואר 2015 בשעה 17:43

מה שהכי בא לי זה לזיין אותך בתחת.

עשתה לי חשק, הזאתי.

מעצבנת.

מעצבן.